Between life and death

פרק 8

פר פרק 10

הלכתי בצעדים מפוחדים אל בית הכלא שנמצא כמה דקות הליכה מהבית שלי ושל סבתא. 

נכנסתי בשערים מתנשפת לא בגלל שהלכתי, אלא בגלל שהייתי משותקת מפחד.

כל פעם שאני רק חושבת על אבא שלי עולים לי זיכרונות על איימי ובא לי לבכות כל פעם מחדש.

הלכתי לכיוון הקבלה

ועמד שם בחור גבוהה וחסון שכנראה היה המארח.

״שלום לך אדוני, ברצוני לפגוש את גים סמית"

הוא הרים אלי  את ראשו וחזר אחרי״ ג'ים סמית?״

״כן הוא ״.

״ואוו ...אני דיי מופתע כי כבר שנה שלמה אף אחד לא בא לבקר אותו .

אני רק צריך לדעת מי את. ״

״אני אביגיל סמית הבת שלו ,״

הוצאתי מתיקי הקטן את תעודת הזהות שלי והגשתי לו אותה.

 הוא הסתכל על התמונה ואחר כך עלי והנהן עם ראשו.

״ אני לא רוצה לפגוע או משהו אבל אתם נורא דומים.״

נאנחתי והחזרתי את תעודת הזהות בחזרה לתיקי,

״ כן אנחנו בהחלט דומים״

הוא  קם ממקומו והחל ללכת לכיוון אולם גדול.

הלכתי בעקבותיו ואז ראיתי מלא משפחות אשר נפגשים עם האסירים שכנראה היו בני משפחה,

״תמתיני כאן את יכולה לשבת בינתיים ״,

התיישבתי על אחד הכיסאות ומולי היה שולחן עם עוד כסאה ,

התעסקתי עם האצבעות שלי ומתתי מפחד , בחיים לא חשבתי שאני אפגוש את הבן אדם הזה שוב,

לא רציתי לפגוש אותו שוב.

אני רק אגיד לו שייתן לי את הקוד שהוא האזין ושלא ינסה לחדש אייתנו את הקשר יותר בחיים..

לא עבר הרבה זמן ואז הבחור הנחמד יצאה מאיזה חדר ומאחוריו היה גבר גבוהה עם שיער על הפנים

יכולתי לראות לו טיפה את העניינים הירוקות שבצבצו בין השערות השחורות,

 כן זה הוא!

הוא התיישב מולי ושם את ידיו על השולחן ,

הבחור הנחמד אמר לי שאם אני צריכה משהו להגיד לו,

הנהנתי לו בראשי והסתכלתי על ידיו החסונות של אבא ,

היה כמה דקות של שתיקה מביכה,

 אבל אין לי יותר מידי זמן לבן אדם הזה.

״אני רק צריכה שתגיד לי מה הקוד הסודי שלך״

הוא כחכח מעט בגרונו  ושילב את זרועותיו אחת בשנייה.

״ אם אני לא טועה הקוד הסודי שלי הוא

Abigail״

כמה מפתיע השם שלי

באתי ללכת אבל משהוא עצר אותי מלעשות זאת,

התקרבתי טיפה אל הפנים שלו ואמרתי ,

״אל תעז לחדש אייתנו את הקשר, אני לא רוצה אותך בתוך חיי."

הוא הרים את ראשו וכל פניו נגלו לנגד עייני.

״אביגיל אני לא ניסיתי לחדש אתך את הקשר מזה שנה שלמה.״

״אני ידעתי שלא תרצי לחדש את הקשר, ולכן לא עשיתי את זה ״

״ תקשיב לי חתיכת רוע אל תנסה לעבוד עלי אני כבר לא ילדה קטנה ואני לא תמימה כמו שהייתי בעבר״

״אבל אבי אני באמת לא עשיתי כלום ״ הפלילו אותי, הוא אחז בידי וישר שחררתי אותו ממני ,

״לא עשיתי כלום האא?

אני במשך חצי שנה הדחקתי את העובדה שאתה הרגתה את אמא ,

אני לא רציתי להאמין שאתה  הוללת את זה,

אבל אתה הודתה בסוף,

אז בבקשה ממך אל תגיד לי שהפלילו אותך ,

עדיף שתגיד לי שאתה עשייתה את זה ואז אולי אני אשנה אותך פחות ״.

הוא השפיל את מבטו לרצפה ועיניו שוב כוסו בשיערו

״ככה חשבתי,״

 אמרתי ויצאתי מהחדר.

דמעות התחילו לעלות בעייני ,

ניסיתי לעצור אותן אך לא יכולתי, נכנסתי לשירותים

והדמעות החלו לרדת מעצמן

לא יכולתי לעצור אותן הרגשתי נורא ,

כל כך התגעגעתי לאמא רציתי לראות אותה להרגיש שוב את החום והאהבה שהיא נתנה לי לפני שהיא מתה.

אבל עכשיו כשראיתי את הרוצח שרצח אותה לא יכולתי יותר ,

איך הוא יכל ? איך היה לו את האומץ הזה להרוג את האישה שהוא האהב , ?

איך

איך????

מחיתי את הדמעות שהיו בעיני ונרגעתי קצת השעה הייתה 17:00, ואני צריכה ללכת לעבודה רק 19:00

אולי אני אלך לדין אני צריכה אותו לידי עכשיו .

ניסיתי להתקשר אליו אבל הוא לא ענה לי ,

אבל לא היה אכפת לי אז פשוט התקדמתי לכיוון הבית שלו ,

דפקתי בדלת שלו אבל הוא לא ענה לי, דפקתי יותר חזק והדלת נפתחה ,

זה היה מוזר דין תמיד נועל את הדלת אחריו ,

עליתי לחדר שלו ואפילו לא דפקתי בדלת פשוט נכנסתי פנימה ,

הסתכלתי על המיטה שלו ולא האמנתי למראה עייני הייתי המומה והתחלתי לבכות בכי עצוב,

בכי של בגידה

---------

אוקי אני חייבת לציין שזה פרק ממש טוב אני ממש אוהבת אותו.

ומקווה שגם אתם תהינו כמוני....

אוהבת מלא גל!!