חלק 2 – פרק 2
פרק 9
הבית בקייפ-קוד היה מצמרר להפליא. הכל שם היה מושלם. מדשאה מושלמת, פרחים מושלמים, גגון מושלם. תריסי החלון היו צבועים בצבע לבן ללא כתם או פגם מנזקי מזג אוויר. מפתח המעבר הוביל אותנו בדיוק אל החצר הקדמית, דאגתי שמוגלגים יראו אותנו עד שהבנתי שלא נראה שיש עוד בית בסביבה במרחק קילומטרים.
שכבת השלג הדקה נמסה מתחת למגפינו כשעשינו את דרכנו לדלת הכניסה האדומה והבוהקת של הבית המצמרר. ג'ייקוב הוריד את הכובע וחבט ברגליו במדרגות הקדמיות. "אתה מרגיש משהו?" נדתי בראשי.
וזה היה מוזר, כי בפעם הראשונה בעבודה הזו לא הרגשתי שום דבר. שום שארית קסם מכל סוג שהוא. ולבית קסום, או מה שאמור כביכול להיות בית קסום, זה לא בישר טובות.
לפעמים אני חושב שאם לא היה כל כך הרבה מתח ביני לבין ג'ייקוב באותו היום, הייתי מספר לו מה אני מרגיש. אם עדיין לא היינו כועסים על מה שקרה לפני כן, אם שנינו לא היינו תקועים בחרא של עצמנו, יכול להיות שהייתי מספר לו כמה אני באמת דואג מהבית שלפנינו.
אבל לא סיפרתי.
ג'ייקוב הכניס אותנו פנימה בהנפת שרביט, ומיד עקבתי אחריו. המקום אפילו לא היה אפלולי או מפחיד כמו רוב הבתים שטיהרנו. כשג'ייקוב סגר את הדלת מאחורינו, הסתכלתי סביבי רק בתחושת סקרנות מעורפלת.
בצורה שגרתית להפליא, היה נראה כי המקום היה שייך למוגלגים. ממש יכולתי לראות את דראקו מגלגל עיניים בראשי, בטח היה רוצה לשבת ולתרגל לחשים בזמן שאנחנו נעשה את כל העבודה ונחפש את המקור.
כשג'ייקוב ואני הסתובבנו בבית, השקט המתוח היה כמו גומייה שנמתחת בינינו, מוכנה בכל רגע להצליף. כשהלכתי אחריו, התבוננתי בשרירי כתפיו רק עם צל התשוקה שהרגשתי כלפיו קודם לכן. מה שעדיין הייתה כמות תשוקה משמעותית, אם הייתי כנה עם עצמי. ובימים ההם, הייתי.
יצאנו מחדר השינה הגדול ופסענו במסדרון לאחד מחדרי השינה הקטנים שבצד השני.
כשנכנסו אמרתי, "לא היינו צריכים פשוט לעזוב אותו ככה."
ג'ייקוב נחר, הוא ניסה להתרחק ממני כאילו לא אמרתי דבר, אבל תפסתי את זרועו והכרחתי אותו להביט בי.
"הוא לא התכוון לשום דבר כשאמר את זה, אתה יודע את זה."
ג'ייקוב משך את זרועו בזעף. "זה לא אומר שאני לא יכול לכעוס לכמה שעות, הארי, בסדר? פשוט תן לי כמה שעות להתעצבן על זה."
הוא עבר אותי וחצה את החדר, ממלמל 'מזדיין' תחת נשימתו כשעקבתי אחריו, מניח לנושא לפני שאגרום לו להתעצבן עליי במקום.
"למה באנו לפה בכל מקרה? זה מרגיש כמו בית מוגלגי."
מבטו של ג'ייקוב עבר אליי בחטף בצורה קצת מוסחת "כן, אני יודע. זה מוזר."
YOU ARE READING
הנשם אותי
Science Fictionהאירוע הבודד שגרם להארי להיות הורוקרוקס במשך המון שנים השאיר אותו עם רגישות יתר לקסם אפל. הארי מתחיל את ההתלמדות שלו עם ג'ייקוב, קוסם שגר בניו יורק, ומשתמש ברגישות הזו כיתרון לניקוי חללים קסומים מקסמים אפלים. לאחר שנה של התלמדות, דראקו מאלפוי מופיע...
