his killer princess

לא מהעולם הזה

אמורי ישב במרפסת החדר שלו, המשקיפה על כל הממלכה, רגליו השתלשלו מהסורגים ועיניו קראו בשקיקה את הספר שהחזיק בידיו. זו הייתה שעת ערב מאוחרת, השמיים היו צלולים ונטולי עננים, הכוכבים בהקו וסיפקו לאמורי את כל האור הנדרש בשביל הקריאה.

"אתה לא אמור להיות בשעה הזאת במיטה?" אמורי קפץ, "הבהלת אותי ג'פרי" אמר אמורי והחזיק את ליבו, ג'פרי גיחך, "בחייך אמורי, כבר לילה, תצא כבר מהספרים האלו שלך, קדימה, אתה גם ככה כלוא פה כל היום, אתה לא רוצה לנסות אפילו פעם אחת להצטרף אליי?" ג'פרי אמר והתקרב אל אמורי והציע לו את ידו כעזרה לקום על רגליו, "אתה יודע שאני לא אוהב את זה ג'פרי" אמורי רטן וגילגל את עיניו, "כן כן, הבנו, אתה נסיך ונסיכים צריכים להיות אצילים, אבל אתה לא חייב להיות תמיד נסיך!" ג'פרי קרא בקול, "זה לא מה שאמא שלי הייתה אומרת" אמורי מילמל לעצמו, "אני יודע אמורי אבל אתה חייב לבוא איתי מתישהו, אמא שלך כבר מזמן לא פה וכל מי שיש פה לארח לך חברה הם הספרים שלך ואני כמובן, אתה חייב לצאת, להכיר אנשים, נסיך לא יכול להיות בעל ליקוי חברתי נכון?"

אמורי נאנח והנהן, "אני מניח שאתה צודק אבל עדיין, אתה יודע שזה לא מה שאני רוצה, אני לא אוהב את זה, אני לא שופט אותך או משהו אבל כל הקטע הזה של להיות עם נשים צעירות ללילה ואז להעלם, אני לא אוהב את זה", ג'פרי גילגל עיניים, "כן, כן, תמיד אצילי, אפשר להוציא את הנסיך מהארמון אבל אי אפשר להוציא את הארמון מהנסיך". אמורי שיפשף את הצלקת שעל ממרפקו בכאב ולחש לעצמו, "יש דברים שאי אפשר לשכוח".

"בכל מקרה" ג'פרי צהל, "אני שמעתי ממך כן אז עכשיו אנחנו הולכים להתלבש ונצא!" ג'פרי משך את אמורי אל תוך חדר הארונות והוציא מהגומחה הסודית בגדים צנועים ורגילים, בניגוד ללבוש הרגיל של הנסיך לפחות. "קח, תתלבש" ג'פרי אמר וזרק את הבגדים על פניו של אמורי, "במהירות בבקשה, אנחנו עוד צריכים למצוא לך בחורה שתנעים את זמנך" ג'פרי קרץ ויצא מהחדר בריצה ובצחוק. "ג'פרי!!!" אמורי צעק בלחש ואז נענע את ראשו וגלגל את עיניו כשחיוך קל על שפתיו, הם אולי לא נפגשו בנסיבות הכי טובות אבל אמורי אהב את ג'פרי עם כל ליבו.

"זה בסדר?" שאל אמורי כשיצא מהחדר עם הבגדים החדשים עליו, ג'פרי נאנח, "איך זה שגם עם בגדים פשוטים אתה עדיין נראה כמו נסיך?" ג'פרי התקדם אליו ופרע את שיערו של אמורי עד כמה שיכל ואז הלך אחורה עם חיוך מסופק, "זה אמור להספיק", אמורי גלגל את עיניו וג'פרי לקח את ידו ומשך אותו אל המרפסת, "אני מקווה שאתה יודע איך לטפס פרינס צ'ארמינג כי אתה לא תמצא כאן מדרגות" ג'פרי קרא בצחוק ואז החל לרדת מהמרפסת בעודו מחזיק בצינור המחובר לקיר, בו השתמש כדי לעלות מוקדם יותר הערב.

ג'פרי הוביל את אמורי לאחר שהגיעו לרצפה אל המעבר הסודי שמוציא אותך מהטירה אל הכפר הסמוך ביותר, "קדימה!" ג'פרי צהל ומשך אותו אל הבר, כשאמורי נכנס אל הבר הלם תקף אותו, מוזיקה חזקה התנגנה ועשרות אנשים נדחפו כנגדו, "אני יודע" ג'פרי נאנח בקול, "המקום הזה מדהים" הוא חייך ומשך את אמורי אפילו עמוק יותר אל תוך הבר כשמבטו של אמורי נשאר תקוע על היציאה, אמורי וג'פרי התיישבו בשולחן על יד הבר.

אמורי התיישב בשקט על הכיסא בעוד ג'פרי מבצע הזמנה של משקה אלכוהולי שהוא לא הכיר, גם ככה אסור לו לשתות משקאות אלכוהולים, אמורי נאנח בקול, "אתה נראה כאילו אתה נהנה" הוא שמע קול לידו, אמורי הביט אל הבן אדם שישב לידו וסקר אותה בהפתעה, הנערה הייתי בעלת שיער אדום בוהק, עיניים ירוקות עמוקות ועור חיוור, בעלת נמשים רבים מכדי שיוכל לספור, היא לבשה מכנס עור חום וטוניקה לבנה רחבה ובידה הייתה כוס גדולה של בירה. "אתה תמיד בוהה באנשים שמדברים איתך או שזה מנהג שאתה שומר רק למעני?" היא שאלה והרימה גבה בחיוך, לחיו של אמורי האדימו והוא השפיל את מבטו, "אני מצטער-אני", "זה בסדר" הנערה צחקה, "אני מקיילה" היא הושיטה את ידה בחיוך, אמורי הביט בידה, "אמורי" הוא אמר בלחש והחזיק את ידה, מנשק את גב כף היד שלה, מקיילה צחקה ומשכה את ידה משלו, "זאת הפעם הראשונה שלך פה נכון?" היא שאלה בחיוך, "זה כזה ברור?" הוא שאל נבוך, "כן" היא צחקה, "טיפ לעתיד, אל תנשק ידיים של זרים, במיוחד לא בפאבים שכאלה" היא צחקה והסתכלה על הבר בחיוך, "את מגיעה לפה הרבה?" הוא שאל בתהייה ומקיילה בתגובה צחקה אפילו יותר, "אולי אתה כן מתאים לפה" היא חייכה ושתתה את שארית המשקה שלה בשלוק יחיד ואז נעמדה על רגלייה, "נו?" היא שאלה והוא הביט בה בתהייה, "אתה לא הולך להזמין אותי לרקוד?".

אמורי ומקיילה רקדו וצחקו אחד עם השני מספר שעות, בעוד ג'פרי מסתכל מהצד בחיוך גאה, אמורי היה מודהם מהנערה שעמדה מולו, מהחיבור והאמון שרכשו אחד בשני תוך שעות ספורות של דיבורים, ציחקוקים וריקודים. לפתע ג'פרי הגיע ומשך אותו הרחק מהנערה, "אני מצטער להפריע לכם, תאמיני לי, אני באמת מצטער, אבל עליינו ללכת אמורי, השעה מתחילה להיות מוקדמת" אמורי נבהל והביט על השעון של הבר, הוא צריך להיות ער בעוד שעה, מבטו הפך למבוהל, "אני מצטער מקיילה, אני צריך ללכת" הוא אמר וחיזק את אחיזתו בידה וכשהתכוון לשחרר את ידו משלה ולהסתובב היא חיזקה את אחיזתה בו, "חכה" היא קראה, "אני אראה אותך שוב?" היא שאלה בתקווה, כמו אמורי, גם מקיילה הרגישה חיבור מיוחד לנער המוזר.

חיוך התפרש על פניו של אמורי, "בעוד שני לילות, אני אפגוש אותך כאן, ברגע שהשעון יראה על השעה חצות" היא חייכה והתקרבה אליו, אמורי העביר את מבטו עלייה, מנסה לחקוק אותה בזכרונו, מקיילה חייכה ונישקה את לחיו בעדינות ואז עקפה אותו והסתובבה, הולכת לאחור וצועקת "נתראה בחצות" ונעלמה בתוך הקהל, אמורי נשאר קפוא במקומו, מביט בה בעוד היא נעלמת, משתלבת בתוך הקהל מלא האנשים שעומד סביבו.

"אמורייייי!" אמורי לפתע שמע צעקה חזקה באוזנו ונבהל, "אווץ'" אמורי מלמל והחזיק את אוזנו בידו, "קדימה אחי, אנחנו נאחר!" ג'פרי קרא ומשך בריצה את אמורי אחריו.