פרק 2

27 2 1
                                    

קמתי בשש כדאי להתכונן למבחן של גברת ווילסון,למרות שלא ממש הצלחתי רק קיוויתי לעצמי שאני אדע את התשובות,הכול בגלל האמא הזאת למה אני בכלל חושבת עלייה,איך בכלל היה מספיק מקום בלב בשביל לנטוש ילדה קטנה? טוב,אני חייבת להפסיק לחשוב עלייה בגללה אני אכשל,על מי אני עובדת אני אכשל בכל מקרה,השעון המעורר צלצל והשעה הייתה שבע ולא הצלחתי להתכונן אפילו על שאלה אחת,לונה בואי לפה מיד שמעתי צעקה מייד ירדתי למטה,כן דיינה
אמרתי,היום השיעור שלך מבוטל אנחנו צריכות ללכת היא אמרה בלחץ את כבר תדעי היא אמרה,וזה מה שהדאיג אותי מה שהאישה הזאת מסוגלת לעשות,מעשים טובים כמובן אבל....לא משנה בכל זאת,תהיה אצלי במשרד ברבע לעשר היא אמרה היא הייתה נראית קצת...טוב לא קצת הרבה לחוצה,דיינה את בסדר שאלתי אותה כן היא ענתה פשוט תעשי מה שאמרתי לך היא אמרה ויצאה.
השעה הייתה תשע ועשרים פצחתי את המחשב נייד ונכנסתי לפייסבוק מיד קיבלתי שלוש בקשות חברות הראשונה הייתה מדילן טריינר,השני הייה מאיזו אחת ששמה הוא ברידג׳ט ג׳פרסון,והשלישי היה נראה ממש חמוד בתמונת פרופיל קראו לו קייל ריי,אישרתי את כל הבקשות ומייד קייל הזה שלח לי הודעה והשיחה הייתה כך.
קייל:״היי,תודה שאישרת״
אני:״זה בסדר״
קייל:״לא באמת הייתי זקוק לחבר״
אני:״קרה לך משהו״?
קייל:״רבתי עם בן הזוג שלי״
אני:״בן זוג״?
קייל:״כן אני גיי אז״?יש לך בעיה עם זה?
אני:ממש ממש לא״
קייל:אני מצטער שאני מוציא עלייך את הכעס שלי״
אני:״זה בסדר״
קייל:״זה לא נראה לך מוזר שאנחנו מדברים ככה ואף פעם לא נפגשנו״?
אני:״לא זה לא,בפייסבוק אפשר למצוא גם דברים טובים ״
קייל:״צודקת״
אני:״אתה מרגיש יותר טוב?
קייל:״קצת,אבל אולי את יכולה לייעץ לי״
אני:״חחח לייעץ לך,אני במצב יותר גרוע משלך״
קייל:״באמת?את כם מרגישה שבא לך למות״?
אני:יודע מה במחשבה שנייה ...״
קייל:״כן ציארתי לעצמי,אבל מה את היית עושה במקומי״?
אני:״לא יודעת,אתה אוהב אותו״?
קייל:״הכי בעולם״
אני:״אז רוץ״
קייל:״לאן״?
אני:״שלא יברח לך,מישהו אחר יתפוס לך אותו״
קייל:״את חושבת״?
אני:״כן״
קייל:״תודה מהממת״
אני:״תמיד פה בשבילך״
סוף.
הסתכלתי ובשעון היה השעה עשר סגרתי יישר את המחשב ורצתי למשרד של דיינה,נעמדתי מול המעלית וחיכיתי,שבע שעות חיכיתי לה ומה מסתבר שהיא בכלל לא עובדת ואת זה הבנתי מהמנקה שנזכרה להוא אחרי שבע שעות,פשוט עליתי במדרגות כשהגעתי לשומה עשר נעמדתי מול הדלת של דיינה היא הייתה קצת פתוחה ושמעתי צעקות,השיחה הייתה נשמעת כך
דיינה:״לא היית צריכה לעשות את זה בכלל״
_______________________________
אני יודעת שלא התכוונת,אבל עכשיו פתאום את לא יכולה להופיעה בחיים של הילדה היא נורא תיבהל גם ככה קשה לה.
_______________________________
תעזבי את הילדה ואותי תשכחי מאיתנו,אנחנו לא צריכות כלום,דבר לא חסר לנו אנחנו חיות באושר אז אל תבואי ותהרסי אותו וחוץ מזה זו אשמתך את זו שהתחלטת לנטוש אותה אז תישאי בתוצאות.
סוף.
זאת הייתה אמר שלי שאלתי את עצמי או שזו יכולה להיות כל אחת אחרת,אבל...אני מעדיפה לחשוב שזאת לא הייתה היא,כי אם היא תופיעה בחיי אני אכרות לה את הראש ואתלה אותו בחדרי למזכרת.

April pools' DayWhere stories live. Discover now