Wolves in the process

פרק-2

ירדנו מהאוטובוס עם עוד כמה ילדים,הסתכלנו על המקום הוא היה נראה מוזנח כמו....שירותי בית ספר,מה זה המקום הזה אמר ביל מחנה קיץ אמרתי מחייכת ומתקדמת,לאחר דקה נשמעה הקריזה ״ אחר צהריים טובים חניכים,בשעה חמש כולכם מתייצבים בחדר האוכל״ קול לא מוכר אמר פתחתי את הדף שלי שקיבלתי באוטובוס והיה כתוב שאני בחדר מספר שלוש עם ביל נינה ואוסטין,לא יכול להיות יותר טוב מזה,התארגנו לקראת שעה חמש,השעה הייתה חמישה לחמש,התחלנו להתקדם לחדר אוכל עד שמצאנו אותו חיכינו וחיכינו אף אחד לא הגיע אז בחרנו לחזור,פתחנו את דלת החדר והיה מונח לנו על המיטה מכתבים,על גב המעטפה היה כתוב ״לוז של מחנה הקיץ״,ביל לקח מכולנו את המעטפות ואמר ״אני כבר יודע בעל פה את לוח הזמנים של המחנה הזה״ וזרק אותם לפח הקטנטן שהיה בצד החדר,הדלקתי את הפלאפון שלי וראיתי שהשעה הייתה שבע וחצי,וואו כמה חיכינו אמר ביל יכול להיות שזה היה תרגיל נינה אמרה תרגיל שאלתי נו תרגיל,כמו תרגיל שריפה כזה אוקיי אמרתי באיטיות,אוף לא משנה אמרתי ומייד נפתחה הדלת עמדה מישהי שנראית ממש חמודה,אני מלודי ואתם הולכים לישון עכשיו,היא אמרה אבל עכשיו רק שבע וחצי אמרנו לה כמובן שהיא לא הקשיבה ״כיבוי אורות״ היא צעקה אוף אמרנו והלכנו לישון.
לקום,לקום,שמעתי צעקות העיפו ממני את השמיכה נווו צעקתי אחרי זה נדלק האור ראיתי קצת מטושטש וכאבו לי העיניים,אחרי זה התמונה נהייתה יותר ברורהה זו הייתה המלודי הזאת מאתמול לקוםםם היא המשיכה לצעוק והעירה את כולנו,איפה הייתם בחמש היא שאלה חיכינו בחדר אוכל ביל אמר לא אתם לא הייתם שם היא אמרה אנחנו כן הוא אמר רגע חמש נינה שאלה כן היא ענתה לה אתמול היא שאלה קצת חוששת,לא עכשיו היא אמרה את לא אמרת לנו כלום אני הודעתי אתמול בכריזה רגע חמש בבוקר ביל שאל מה חשבתם גאונים היא אמרה אויש נו באמת אמרתי וחזקתי לעשון אתם תענו על זה היא אמרה אבל מה עשינו נינה אמרה עוד עשר דקות תהיו בחדר האוכל היא אמרה ויצאה אמן יקרה לה משהו ביל אמר אמן כולם ענינו וקמנו בכוח.