כשחצוי וקוסם נפגשים?!- מוקפא

פרק 11

לפני שמתחילים רק אומרת שיהיה בפרק הרבה פרסבת' וקטשיות הקריאה על אחריותכם😍🤭

נ.מ- אנבת'

בוקר.
אני חושבת זאת הפעם הראשונה שישנתי בלי סיוטים.
תודה לאלים!

אני פותחת עיניים ורואה את פרסי ישן:)♡
אם לא הייתי רואה אותו נלחם או מציל את העולם
לא הייתי מנחשת שהוא כזה.

הוא נראה כזה חמוד וחתיך.... 'וואו וואו אנבת' תרגעי מה עובר עלייך'
אוףף אני לא יכולה! אני מאוהבתתתת

קמתי מהמיטה בשקט הוא עוד לא צריך לקום.. עדיין מוקדם.

הלכתי למטבח והכנתי לעצמי קפה.
שתיתי בשקט ואז נזכרתי שהיום הולכים להוגוורטס!
סוף סוף.

שתיתי את הקפה בשקט
ואז החלטתי לארגן לי ולפרסי מזוודות כי שכחנו אתמול.
סידרתי הכל עד שחשבתי שהגיע הזמן להעיר את פרסי.

התקרבתי אליו וניערתי אותו
"עוד 5 דקות"
כמו ילד קטן.

לא היה לי כוח אז הפעלתי את התותחים הכבדים.
"פרסי אם אתה לא קם עכשיו יגמרו העוגיות הכחולות!" לחשתי לו באוזן.
וכמו שידעתי שיקרה.. הוא קפץ.

"עוגיות כחולות? איפה?!"
ואז הוא ראה אותי והבין את הסיטואציה
"אהה אז אין עוגיות כחולות נכון?"
הנהנתי שלא בחיוך.
"חכמולוגית לא משקרים בנושאים חשובים כאלה!"
"טוב טוב, יאללה פרסי קום היום נוסעים להוגוורטס!!" אמרתי בהתלהבות.

"אני קם אני קם" הוא אמר ובא לתת לי נשיקה.
דחיתי אותו בטענה שהוא צריך לצחצח שיניים קודם.

ואז הוא באמת קם.

אני חזרתי למטבח וחיכיתי לו.
בנתיים שקעתי במחשבות, איך יראה הוגוורטס, מה נלמד שם, אם נוכל להמציא כשפים משלנו והכי חשוב אם נוכל להגן על המחנה יותר ככה.
פרסי הגיע וקטע לי את המחשבות.

הוא לבש חולצת מחנה ישנה וג'ינס משופשף.
"בוקר טוב חכמולוגית"
"בוקר טוב גם לך מוח אצה, הכנתי לך קפה"
"הוו תודה" הוא אמר ולקח את הקפה מהיד ושתה.

"איך את חושב שהוגוורטס תראה" שאל פרסי והפר את השתיקה.
"האמת שאני לא יודעת...
אני מקווה שיהיה לנו טוב שם."
"כן.."

"מה את חושבת לגביי ה'סבא' המרושע החדש שלי??" שאל פרסי
"אני חושבת שהוא נוראי ואנחנו חייבים להזהר פרסי"
עניתי והסתכלתי עליו היו לי קצת דמעות בעיניים
ופרסי שם לב לזה.

"היי מה קרה?♡"
"זה פשוט ש... נמאס לי פרסי! נמאס לי מכל המלחמות המטופשות האלו.
אני רק רוצה שזה יפסק לעזאזל ואני נחייה את החיים שאנחנו רוצים מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד! לא לאלים ולא למכשפים שהרגע הכרנו"
נשברתי.
הרכנתי טיפה את הראש כי לא רציתי שהוא יראה אותי ככה.
הוא הרים את הראש שלי ואמר לי "חכמולוגית אני יודע איך את מרגישה.
אני אוהב אותך
ואת לא צריכה להתבייש לפחד קצת או לבכות או אפילו סתם להתלונן אני פה בשבילך! תמיד!
ואני מבטיח לך שכמו שעברנו דברים אחרים אנחנו נעבור גם את זה וכשזה יקרה אנחנו נלך ונעשה עוד דברים שאנחנו הפסדנו ונהנה מהחיים. טוב?♡♡"
הוא תמיד יודע איך להרגיע אותי:)
הוא ניגב את הדמעות שלי עם הידיים שלו והרגשתי שאני בטוחה ונאהבת.
והוא צודק (אני בחיים לא אגיד את זה בקול! וחסר לכם שתגידו שאמרתי את זה!)