''הוילה''

לא חוטפים ולא רשלנים

נ.מ- קים

התעוררתי בחדר קטן עם תקרה נמוכה, מוצאת את עצמי שוכבת על ספה קטנה וחומה. ניסיתי להבין איפה אני, והדבר היחיד שזכרתי הוא המריבה שלי אתמול עם אמא. נזכרתי איך התעצבנתי ונרדמתי אחרי שעה של בכי... התיישבתי עם הרגליים על הספה, טיפה רועדת מקור. פלטתי צרחה קטנה כשהבחנתי בארבע דמויות בקצה השני של החדר, וקפצתי מהספה בבהלה כשהבחנתי שלידי נמצאו 3 דמויות נוספות. בקצה השני של החדר, אחת מהדמויות התחילה לזוז (כנראה בגלל הצרחה שלי) נדהמתי לגלות שהדמות הזאת היא הראל- החבר שלי-  ואז הבנתי, שלידי על הספה שוכבת דניאל החברה הכי טובה שלי. פתאום הבנתי שכל החבורה נמצאת בחדר. רצתי לקצה החדר בו הבחנתי שיושבים ארבעת הבנים ''הראל?'' שאלתי ותוך כדי ניערתי אותו בעדינות, ובזהירות לא להעיר את שאר הבנים. הוא פקח את עיניו והביט בי בפליאה ''קים? מה את עושה פה?'' הוא שאל בקול ישנוני ''איפה אנחנו?'' שאל כשהבחין בצריף הקטן שהיינו בו. הוא קפץ על רגליו כשראה את שלושת הבנים לידו ''תירגע אלה טום, סער ועמית'' הרגעתי אותו והוא התנשף בהקלה ''מה קורה פה? איפה אנחנו?'' הוא חזר על שאלתו ''אין לי מושג... הרגע התעוררתי כאן וחשבתי שאולי אתה תדע'' אמרתי ''תעירי את הבנות ואני יעיר את הבנים'' הוא קבע ''ולפרוטוקול המשימה שלי הרבה יותר קשה'' הוא אמר ברצינות מעושה. צחקתי כשהסתובבתי לכיוון הבנות ''אמה! נטע! דניאל!'' קראתי וניסיתי להעיר אותן. הן התחילו לזוז ולפתוח עיניים ''קים?'' נטע שאלה ''מה זה? מה קורה פה?'' היא שאלה ''בואו, כבר נסביר לכן'' נסביר?'' אמה המשיכה ''מי זה נסביר?'' הוסיפה  כשהן התחילו לקום ''אני והראל'' אמרתי בסרקסטיות ''הראל? הבנים גם פה?'' דניאל לחשה בפליאה ''כן'' עניתי בפשטות. פתאום שמעתי את טום צועק מהקצה השני של החדר ''ג'ימיייי!!'' קפצתי מיד על הספה וצרחתי, כל המבטים בחדר הופנו אלי. כולם היו מודעים לפחד הגדול שלי מכלבים אבל אולי הצרחה באמת היתה קצת מוגזמת. פתאום כל המבטים הופנו חזרה אל טום כשצעק ''אתה לא ג'ימי!'' ודחף את סער ממנו ''כן, אני באמת לא ג'ימי!'' ענה סער בכעס מעושה ''מישהו מתכוון להסביר לנו מה קרה כאן עכשיו?'' שאלה דניאל, ועמית ישר התנדב  והסביר: טום חשב שסער הוא ג'ימי- הכלב שלו  - והתחיל ללטף את סער עד שהבין שזה לא הוא'' סיים עמית ''כיף לדעת שהוא מעדיף כלב על פני'' רטן סער. טום נראה מובך ולא הגיב ''אז...'' שברתי את השתיקה ''למישהו יש מושג איפה אנחנו?'' שאלתי למרות שלא חשבתי שמישהו באמת יידע ''אני הייתי במיטה ואז מישהו נכנס מהחלון ולקח אותי לתוך רכב מאז אני לא זוכר כלום'' אמר עמית ''רגע, יכול להיות שחטפו אותנו?'' שאלה נטע ''אתם חושבים שאנחנו הולכים למות?'' שאל טום בקול ילדותי מתבכיין. כולנו פרצנו בצחוק ''זה לא היה בצחוק'' הוא אמר בקול מהורהר. כולנו ישר השתתקנו בפחד ''בואו ננסה לצאת מכאן'' דניאל הציעה וכולם התפזרו בחדר בעיקר לכיוון החלונות הקטנים.  ''הכל אטום!'' הכריז הראל אחרי כמה דקות של חיפוש  ''כן גאון? ומה בנוגע לדלת?'' שאלה אמה כשפתחה את הדלת לרווחה ''אם באמת נחטפנו אלה החוטפים הכי רשלנים בעולם'' סער אמר כשהתקרב לכיוון הדלת בדרך החוצה ''יאלה בואו נעוף מפה'' הוא אמר ואז נעצר בפתאומיות בדרכו החוצה ''אנחנו לא חוטפים ולא רשלנים!'' הכריז קול מחוץ לדלת

י''אתה מתכוון להסביר לנו מה קורה כאן?'' שאלתי אחרי שהתיישבנו במעגל בחדר ''מה כבר אתם רוצים לדעת?'' שאל האיש שאמר שקוראים לו דורון והוא האחראי עלינו ''אתה רציני?!'' צעק הראל ''מ ה את רוצים מאיתנו? למה חטפתם אותנו? מה אתם הולכים לעשות איתנו?'' הראל התעצבן ''אתם מתכוונים לפגוע בנו?'' שאל טום בקול מפוחד. דורון צחק ושאל ''אתם לא קראתם את הטופס?'' הוא שאל אחרי שנרגע מהצחוק. ''איזה טופס!?!'' צעקה דניאל בקול עצבני ''רגע, רגע, זה קשור לטופס המטומטם הזה שמילנו??'' ''מה איזה טופס?'' שאלתי  ''הטופס שמילנו לסדרה...'' ''אומיגאדד!'' ''לא!'' צעקתי ''אמרנו שזה בצחוק'' אמרתי בקול חנוק לא יכולתי להאמין שבגלל שנרשמנו לסדרה המטומטמת הזאת בצחוק חטפו אותנו עכשיו  במשך כמה דקות רצופות שאלתי את דורון מליון שאלות אחת אחרי השניה ''רגע, מה זה אומר? ולמה חטפתם אותנו? מה היה כתוב בטופס? מה אנחנו אומרים לעשות עכשיו? כמה זמן נהיה פה? א...'' באתי להמשיך את רצף השאלות אבל דורון קטע אותי ואמר '' שברגע שנגיע לוילה הוא יסביר הכל  ''מה עם ההורים שלנו?'' שאלה נטע ''דיברנו איתם והם יודעים'' אמר דורון בשלווה באתי לשאול עוד שאלה אבל טום שאל לפני ''אפשר לקרוא לך דורי?'' הוא שאל בקול ילדותי ''ממש לא!! עכשיו בואו אחריי דורון אמר וקם לכיוון הדלת