נכד וולדמורט-זה לא מה שאתם חושבים

5-אין לי שם. תתמודדו.

נ.מ. פראנק
הייזל ואני הלכנו להתארגן.
בסופו של דבר אנחנו אמורים לצאת מחר.
*מעבר זמן למחרת*
נ.מ. עדיין פראנק
קמתי והתארגנתי ולאחר מכן הלכתי לקרוא להייזל.
נ.מ. הייזל
קמתי וראיתי את פראנק רוכן מעליי.
"הייזל, טוב שקמת. אנחנו עוד שעה יוצאים."
חייכתי אליו והתחלתי להתארגן.
התארגנתי וחזרתי אליו.
ויחד עם ריינה שהצטרפה בהמשך עברנו בפורטל.
נ.מ. כללי
החצויים הרומיים עברו בפורטל בדיוק בזמן שבו החצויים היוונים עברו בפורטל, מה שיצר תוצאה של ליאו בוער אחד, עשרים יהלומים על האדמה
ודוב פנדה שרוף למחצה (שהיה פראנק)
בסופו של דבר כולם התכנסו במחנה החצויים, ויצאו לדרך.
נ.מ. פרסי
אחרי תאונת הפנדה השרוף התכנסו בבית הגדול
וחיכינו למגונגל הזאתי.
נשמע קול פקיעה חלש והיא הופיעה מולנו.
היא אמרה לנו להחזיק ידיים ולקוסמים לעזור לה לעתק את כולנו ללונדון.
ניקו אמר שהוא יכול לעשות מסע צללים.
וויל אמר לו שהוא יתקע אותו במרפאה עם הוא יעשה את זה.
ניקו וויתר על הרעיון.
התעתקנו.
הייתה לי הרגשה שדוחפים אותי לצינוק סיליקון דק ואז מוציאים אותי.
זה היה פחות גרוע ממסע צללים.
הגענו ללונדון.
הקוסמים הובילו אותנו לאיזה חנות קטנטנה, בשם "הכחלט החיטכת?" שאלתי "הקלחת הרותחת" (ה.כ ככה קוראים לזה, נכון?)פראנק אמר "אה, תודה." אמרתי לו
נכנסנו לשם. היה שם מישהו ממש זקן.
"הו שלום מר פוטר" "שלום טום." אמר הארי, מחייך.
המשכנו בדרכנו.
מגונגל הוציאה מקל, וטפחה איתו על הקיר.
פתאום נפתח מעבר לרחוב מלא חנויות.
"וואו" אמרנו "היי תראו!" אמר וויל.
הסתכלתי לכיוון שהוא הצביע אליו.
"אבא?" קראתי בהלם "מה אתם עושים פה?"
שאלתי אחרי שראיתי את ההורים האלוהיים של כולנו.
"באנו להביא לכם כסף." אמר הפייסטוס
נכנסנו לבניין בעיצוב יווני ואנבת ישר התחילה לדבר על הארכיטקטורה וכמה שהבניין בנוי טוב כשהיא הגיעה לחלק של "איך לדעתכם בנו את זה?" הפסקתי להקשיב, והמחשבות שלי נדדו לכל מיני כיוונים.
נכנסנו לתוך הבניין, שמסתבר שקוראים לו גרינרגרוס, או משהו כזה.
ניגש אלינו גובלין. הוא הציג את עצמו בשם סנדור (לול😂) "לורד האדס" הוא אמר והשתחווה, והאדס אמר "שלום סנדור. מה שלומך?" "הו, אני בסדר, לורד האדס."
נכנסנו לעגלה ענקית. התחלתי לרעוד וכך גם אנבת וניקו. זה הזכיר את הירידה לטרטרוס.
ניקו התחיל לרעוד ולפתע יצא שלד מהרצפה. בסופו של דבר הייזל ווויל הרגיעו אותו.
אני ואנבת התחבקנו, ולחשתי באוזנה מילים מנחמות.
הגענו סופסוף.
ראינו שם המון כספות. הרבה יותר מ-12
היו גם לאלים הקטנים כספות. כל אחד הלך אם ההורה שלו.
לקחנו המון כסף.
וחזרנו לרכבת האיימים.