Love Is War- literally (אהבה היא מלחמה)

פרק שני- וואטפד

פרק 2"אמריקה עברת את המהירות המותרת שוב- מי נתן לך רשיון?" ישראל אמר מוציא חצי גוף מהחלון "איך אתה רואה בכלל מבחוץ שם?" הוא שאל מביט בישראל בחיוך סימפי בזמן שישראל זרק מזרקים של חיסונים על העוברים והשבים 

"תיכנס כבר טיפש אם רומי ואטי יראו אותך הם ימחצו אותך" הוא משך את ישראל חזרה פנימה והמשיך בנסיעה מתעלם משובל האנשים הפצועים שנשארו מאחוריו "אז ישרא, מתרגש לקראת תיכון האום?" הוא שאל נכנס אל החנייה של המבנה הגדול "לא כל כך, לאני אמרה שהאנשים כאן לא הסוג שאני רוצה לפגוש" הוא ענה מביט אל מחו "אני אגן אלייך!" אמריקה אמר והחנה את המכונית "קדימה ישראל-" הוא סובב את הראש לראות את הנער כבר בחוץ והולך לכיוון המבנה.

..."ישראל חכה-" אמריקה רץ אחריו ועצר לידו אפילו לא מתנשף "אתה חייב להפסיק לברוח" הוא אמר מחזיר את ידו של ישראל "פלטונית" הוא הבהיר ונכנס אל תוך בית הספר "הלוקר שלי רחוק אבל לך בינתיים ללוקר שלך ביי" ישראל שחרר את ידו וברח דרך האנשים לא מניח לאמריקה ללכת אחריו.הוא רץ במשך כמה דקות עד שהגיע אל אזור הלוקרים שלהם שנראה חשוך משצריך, ישראל עבר על פני שורת הלוקרים עד שהגיע אל הלוקר שלו מספר 1948,הוא פתח אותו והתחיל להכניס את הציוד שלו כשקול לא מוכר נשמע לידו "טוב מה יש לנו כאן?" ישראל נאנח, לא היה לו כוח לאנשים שמנסים להיות חזקים בצורה כזו "שלום" הוא אמר סוגר את הלוקר שלו ורואה לפניו בחור גבוה עם שיער שחור ועיניים חומות לפניו "אתה חדש כאן" הוא נשען על הלוקרים נראה כאילו הוא עומד לשבור אותם "אני מניח שאתה לא" ישראל ענה לו ונעל חזרה את הלוקר שלו "אני סור" הוא הושיט את ידו ללחיצה "קיצור לסוריס" הוא הוסיף בחיוך חברותי, ישראל הביט בו בחשד לפני שלחץ את ידו "אמאשך" הוא אמר וצור נאנח "אתה מקסים כמו שאתה נראה" הוא אמר בציניות וישראל הרים גבה "אני מניח שאפשר להגיד את זה על שנינו " הוא אמר משחרר את היד "בכל מקרה להתראות סור" הוא אמר והלך לא מחכה לתשובה "מי זה היה?" בחור גבוה עם שיער חום הצטרף אל סור "אני לא בטוח אבל יש לי הרגשה שנדע בקרוב"