פרק שלוש

26 4 0
                                    

המילים אני יוריד לו את הראש רק עזרו לג'יימס להבין כמה בן אדם נורא הוא, איך הוא יכל לעשות דבר כזה הוא נתן אגרוף לשולחן ויצר סדק קטן.

 אמילי נכנסה בריצה לחדר שלו וטרקה את הדלת "מה קרה" ג'יימס שאל

"לא משנה" היא ענתה "מה שכן משנה זה למה הפרצוף שלך כל כך רציני ולמה אתה כל כך רציני" 

"לבני אדם אסור להיות רציניים'' הוא שאל

"לבני אדם כן אבל אתה לא בן אדם יש לך שתי ידיים שהם דמוי ידי זאב זה נשמע לך אנושי" היא שאלה

"זה נשמע אנושי אחרי שיודעים מה עברת בשביל זה"

"ג'יימס אתה אף פעם לא רציני אתה הבן אדם הכי קליל שיש ביקום הזה"

"תמיד יש פעם ראשונה" הוא אמר 

"ג'יימס מה מטריד אותך אתה מלחיץ אותי" היא אמרה 

"כלום אמילי כלום לא מטריד אותי תפסיקי להיות לחוצה אוקי?" הוא שאל

"טוב" היא ענתה והתחילה לנשוך את האצבע שלה "אז אתה מוכן להסביר לי למה העולם צריך אותי" היא שאלה "קיסר חדש עלה לשלטון שטני יותר מהקודם אנחנו צריכים לעצור אותו" הוא ענה 

"אנחנו" היא שאלה "חמישה נערים  פשוט ככה סתם הולכים להציל את העולם?" 

''דבר ראשון אתם שלושה נערים אני ולין עברנו את 18 ודבר שני פחות או יותר כן" ג'יימס אמר

"טוב אני מניחה שעדיף למות בניסיון להציל את העולם מאשר סתם למות" היא אמרה בפרצוף מבואס

"מי אמר שתמותי" ג'יימס שאל

"תכניס לראש ג'יימס אף אחד לא אמר זה פשוט בטוח יקרה"

"אבל למה שזה יקרה"

"אני יגיד לך למה ג'יימס תראה את המצב אנחנו שלושה נערים ו'שניים שעברו את שמונה עשרה' והנה המצב של כל אחד נער חתיך ושרירי ששונא חולצה 'נער שעבר את שמונה עשרה' שיש לו שתי ידיים דמויי ידי זאב והוא לא רע בכלל אם חרב שכן זה לא עוזר מול חבורה של פסיכופטים יש לנו אותי שאני נערה יפיפיה שיש לה כוח טלקינזיס עם מטה מסוים כי יש עליו קריסטלים שמחוברים עליו יש לנו את לין שהיא ממש טובה עם חץ וקשת אבל בשביל להתעלל בה לא נתנתם לה את האפשרות לשלוט באף מטה אה כן ולי וללין יש כנפיים שהם לא כל כך יעילות אה ויש לנו את וולטר שלא הבנתי מה הקטע שלו"

"דבר ראשון הכנפיים נועדו לחזק את המוח שלכן ואת השליטה שלכן בחנית במקרה של לין רצינו לבדוק אם היא תוכל לשרוד איתכן והיא שרדה עד הסוף דבר שני וולטר הוא גאון במחשבים כזה והוא הבן של הקיסר והאח של הקיסר החדש ודבר שלישי יש משהו בדברים שלך אבל אנחנו חייבים לעשות כל מה שאנחנו יכולים ודבר רביעי אהבתי את המילה חתיך" הוא אמר וצחק"

"אם כבר מדברים בני כמה וולטר וכריס" אמילי שאלה בפנים סמוקות

"וולטר בן שבע עשרה וכריס ממש קרוב אליך אני לא ממש זוכר"

"אמילי בואי לכאן" לין צעקה מהחדר של אמילי "טוב אני הולכת ביי" היא אמרה "בלי לעשות שטויות אמילי בלי שטויות" ג'יימס אמר אמילי יצאה מהחדר ואז נכנסה שוב "רק עוד דבר אחד למה כולכם ערים בשעה הזאת" היא שאלה "השעה רק עשר פשוט כריס תמיד עושה אימונים מאוחר לוולטר יש מלא עבודה ואני ולין חיכינו שתתעוררי" "כמה זמן אני ישנתי?" היא שאלה ארבע עשרה שעות משהו כזה אני לא ממש יודע לא ספרתי" 

"אה" היא אמרה "טוב אני הולכת ללין ביי לילה טוב" היא אמרה

"לילה טוב גם לך אמילי" ועכשיו היא באמת יצאה מהחדר הוא נשכב על המיטה ועצם את העינים ונרדם.

שריפה, דם ובכי מילאו את החלום שלו הוא חלם שהוא קם בבוקר והם נכסים הם נכנסים והורסים הכל שורפים הכל רוצחים את כולם ואז אחד מהם בא אליו ואמר "הקץ הגיע".

הוא קם בבהלה מהמיטה ורץ לחדר של וולטר "וולטר זוכר שמצאת טלפון של חייל קרוב אלינו"

"כן זוכר"

" אוקי תמצא לי את כל הטלפונים שגם מיודעים על המיקום שלו" 

"חכה שניה" וולטר אמר והקליד כל מיני דברים "אוקי מצאתי" הוא אמר והראה לו את המחשב הם היו שישה בשישה מיקומים שונים שיוצרים צורה של עיגול סביב הבית והם זזו בעיגול רק שהם היו הרבה יותר קרובים מהפעם הקודמת "הם מנסים לתעתע בנו אבל הם בדרך לכאן והם לא רחוקים"

"זאתי גם אפשרות אבל נראה לי זה פחות תיעתוע ויותר מצור הם סוגרים עלינו לאט לאט לא נותנים לנו לצאת סביר להניח שהם לא החיילים היחידים"

"וולטר תאסוף את כולם חייבים לברוח עכשיו!"

זאבי הברקWhere stories live. Discover now