חודש לאחר יום הולדתי השמונה עשר, הרופאה אמרה לאימא שלי שלמחלה המוזרה שלי אין פיתרון ושנותרו לי משהו כמו שנתיים לחיות. שמעתי אותן בגלל שהן דיברו רק במרחק של מיטה ממני, כי רופאים עצלנים מידי בשביל ללכת את כל המרחק עד ליציאה מהחדר. לאחר מכן, שמעתי את אימא שלי בוכה.
אני לא יודעת הרבה על המחלה שיש לי. אני רק זוכרת שגילו לי אותה לפניי חצי שנה, בזמן שעשיתי עם עצמי טורניר פלייסטיישן, הייתה לי מין קריסת מערכות קטנה ואז האמבולנס בא ולא נתן לי להמשיך במשחק הזומבים. הייתי בשלב אחד לפניי האחרון! אבל בגלל זה- הכול הלך לפח.
אבל העיקר שהרופאים הצליחו להציל אותי בדקה התשעים ותשע ויום למחרת עשיתי בדיקות וגילו את המחלה.
ואז, אחריי שגיליתי שאני עומדת למות בעוד שנתיים, החלטתי החלטה מהירה- לנשור מהקולג' שלמדתי בו, אני גם ככה לא חושבת שיש לי סיבה מיוחדת להיות שם. וברחתי מהבית, סתם כי תמיד חלמתי להיות מרדנית.
החלטתי גם לטוס לדרום אמריקה כי תמיד חלמתי לחיות שם. מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי לגור שם, אני מאוהבת בפשטות שיש שם. ועוד דבר אחד, שהוא די דבילי בעיניי, אנוכי ויש שיאמרו קיטשי, תמיד רציתי ילד. אני מוקסמת מהעובדה שיום אחד, כשאני אהיה כבר בקבר, יהיה לי שבט שלם משל עצמי, שאני הקמתי. אם כמובן יהיה לי ילד.
"זה עובד ככה, אני מולידה ילד; הילד שלי מוליד כמה ילדים שנהפכים להיות נכדים שלי; הנכדים שלי מקימים גם הם משפחה, שילדי המשפחה הם הנינים שלי; והנינים שלי (שהם בטח המון) מביאים גם הם ילדים לעולם. ואז יום אחד הנכד של הנכד שלי יחשוב לעצמו, 'מעניין מי הייתה סבתא רבתא רבתא שלי.' וזה יכול להיות מדהים בעיניי.
"אז בעיקרון, זאת המטרה העיקרית שלי." כך כתבתי בעמוד הראשון והאחרון של יומני הסודי, שבוע לפניי הטיסה, ואז תלשתי את הדף וקימטתי את הנייר לכדור כי התחרטתי על הרעיון של יומן סודי.
"כמובן שבשביל ילד אני צריכה גבר. אבל אני לא מתכוונת לבחור אחד שאני לא מכירה, מטומטם שיכור שלא עושה כלום בחיים, אני רוצה לפגוש מישהו שאני אוהב מספיק כדי לסמוך עליו שיטפל ויהיה אב לילד.
"גם ג'ונה בא איתי לדרום אמריקה, הוא טען שגם הוא רוצה למצוא את גבר חייו." כתבתי ממש לפניי שתלשתי את הדף.
ג'ונה הוא ידיד שלי. למען האמת, מעולם לא היינו כל כך קרובים. מאז שליאו, שהיה החבר הכי טוב שלי וחבר משותף של שנינו, עזב לקולג' בניו יורק לפניי כמה חודשים, ג'ונה מנסה להתקרב אליי כמה שיותר כי הוא לא רוצה להיות בלי חברים. אז ליאו הוא היה זה שקישר בינינו.
''בהצלחה לנו, אראבלה,'' אמר ג'ונה, מתמקם בנוחיות במושבים שלנו במטוס.
''כן.'' לקחתי נשימה עמוקה. זה ברור שאני אתרגש בטיסה הראשונה שלי. ''בהצלחה.''
YOU ARE READING
Arabella
Teen Fiction"זה עובד ככה, אני מולידה ילד; הילד שלי מוליד כמה ילדים שנהפכים להיות נכדים שלי; הנכדים שלי מקימים גם הם משפחה, שילדי המשפחה הם הנינים שלי; והנינים שלי (שהם בטח המון) מביאים גם הם ילדים לעולם. ואז יום אחד הנכד של הנכד שלי יחשוב לעצמו, 'מעניין מי היית...
