רבע שעה לאחר שסיימון ג'ונה ואני היינו בחדר וסידרנו את הדברים, קראו לנו לרדת לקומה התחתונה כדי להצטרף אליהם לארוחת ערב.
''חשבתי שכבר לעולם לא תציעו!'' ג'ונה ירד במהירות במדרגות כששמע שארוחת הערב מוגשת. אני פסעתי באותו קו עם סיימון אך עם מרווח ענק בינינו.
''מאיפה אתה?'' פתאום שאלתי, בלי לחשוב על זה כמה פעמים.
''מה זאת אומרת?'' הוא לא הבין,
''כאילו, מאיפה באת? אתה מפה, מברזיל?''
''אני הבן של שרה ודני. הם ההורים שלי.'' הוא השיב, מביט קדימה בעוד שאנחנו פונים לכיוון המדרגות, ''הם אימצו אותי כשהייתי בן שלוש. האימא הביולוגית שלי מתה והאבא ברח, אז, כן.'' זה מסביר את העיניים הטיפטיפה מלוכסנות שלו.
''אתה חיית פה כל החיים שלך?'' מבטי היה מוקסם ונדהם.
''בערך.'' הוא משך בכתפיו כ'לא ביג דיל', ומצאתי את עצמי עומדת כבר בקומה התחתונה. פנינו לכיוון שולחן האוכל הארוך שבו כבר שש אנשים חיכו לנו, יושבים מסביב לשולחן ואוכלים.
לא הכרתי את שתי הבנות הנוספות שצצו. שרה ודני ישבו זה ליד זה, ולידם שתי כיסאות ריקות. מולם ישבו ג'ונה וכריסטי הביצ'ית, ולידם שתי הבחורות החדשות. סיימון התיישב ליד הוריו ואני התיישבתי לידו, מול כריסטי.
''אראבלה, אלו דיינה וויקי, הן אחיות והן ברזילאיות- הגיעו לפה מכפר קטן בצפון ברזיל.'' אמרה לי שרה בקול הרך האופייני לה. מצביעה על האחיות כשהזכירה אותן. שלחתי אליהן חיוך קצר והן החזירו לי.
השולחן התמלא בהמון מטעמים; סלט כרוב וסלק וטונה ותירס ופטריות עם עגבניות שרי חתוכות וסלט גזר ועוד כמה שלא הצלחתי לזהות. המנה הראשונה הייתה לזניה ברוטב עגבניות, מלאת שמן ובצק. כל הסובבים טרפו את האוכל כאילו אין מחר, אני קצת נרתעתי.
''למה את לא אוכלת?'' סיימון שאל אותי בעוד שפיו מלא בלזניה שמנונית.
''יש לי... ג'טלג. כן, ג'טלג. אני אלך לחדר, ארד עוד מעט.'' קמתי מהשולחן בעוד שאף אחד לא שם לב אליי, כולם עסוקים בלטרוף את האוכל שלהם כמו משוגעים.
יש לי חשש שאני אשאר לבד בעסק הזה, כי ג'ונה ממש משתלב איתם, אולי הוא כבר לא ירצה בחברתי. אולי הוא ישכח ממני. אולי אני לא אוהב את החברה אז אני פשוט אעזוב את המקום והוא יישאר שם.
הנחתי את ראשי על הכרית החדשה שנדף ממנה ריח של סיימון, שכבר הספקתי להריח אותו. קצת. שמעתי נקישה חרישית על דלת העץ החורקת. לא טרחתי להרים את ראשי כדי לבדוק מי זה, זה בטח רק הרוח.
''מה קורה, ארי?'' ג'ונה התיישב לידי, מושך בידי כדי שגופי יתרומם.
''אתה לא אוכל?''
YOU ARE READING
Arabella
Teen Fiction"זה עובד ככה, אני מולידה ילד; הילד שלי מוליד כמה ילדים שנהפכים להיות נכדים שלי; הנכדים שלי מקימים גם הם משפחה, שילדי המשפחה הם הנינים שלי; והנינים שלי (שהם בטח המון) מביאים גם הם ילדים לעולם. ואז יום אחד הנכד של הנכד שלי יחשוב לעצמו, 'מעניין מי היית...
