כשהגענו בחזרה למלונה (בית הלינה) שרה ודני כבר ישנו, כנראה סמכו על סיימון, כך שלא היינו צריכים להמציא תירוצים למצבו של סיימון.
''נו נו, מה עוללתם לסיימונוש?'' כריסטי מלאת הציניות התקרבה אלינו באיטיות כשכבר כולנו היינו בחדרו של סיימון, מטפלים בו. היא נעמדה במפתן הדלת והחזיקה סוכרייה על מקל בפיה.
''לכי מפה כריסטי, אין לנו כוח לציניות האכזרית שלך.'' דיינה רטנה, חורקת את שינייה בעצבנות בעוד שהיא משכיבה את סיימון החצי-רדום במיטתו.
''אל תדברי בשם כולם,'' כריסטי הביטה בג'ונה, מלקקת את הסוכרייה שלה באיטיות וב'חושניות', מושכת את עינייו של ג'ונה לבהות בה.
''ת-תשמרי על העצ-ציץ..'' הוא מלמל לעברי, רץ אחריה כשהיא מסתובבת ופונה ליציאה מהחדר.
דיינה הרימה את ראשו של סיימון והעירה אותו בערך, משקה אותו בקצת מים. ''אני הולכת לצחצח שיניים, את יכולה ללכת אם את רוצה. את לא חייבת להישאר.'' היא פנתה אליי, עם החיוך הקטן הזה שתמיד נכח בפרצופה.
''זה בסדר, אני אשאר פה קצת.'' אמרתי בלחש, עדיין לא מרוגלת לשקט שהיה כלכך הפוך מהרעש שהיה במועדון. אוזניי עדיין צלצלו.
התיישבתי בקצה מיטתו של סיימון על ידו. כל כך רציתי ללטף אותו, להרגיש את חום גופו, לטפל בו, אבל אין לי אומץ. אני מכירה אותו רק יום. לעזאזל.
קמתי, מוכנה ללכת. זה היה מטופש העניין שאשאר איתו לבד. במיוחד כשהוא נואש לישון ולא שם לב אליי אפילו. אבל אז הרגשתי זרוע חמה מחזיקה בידי, זאת הייתה זרועו של סיימון. ''לא-'' קולו היה צרוד ואפשר היה לראות שהוא לא הרגיש טוב, ''אל תלכי.'' הוא ביקש ממני בקול מסכן.
התיישבתי בחזרה. מחייכת חיוך קטן. ''חשבתי שאתה ישן,'' הרכנתי מעט את ראשי מטה כי חששתי שאני מסמיקה ולא רציתי שהוא יראה את זה.
''לא, אני לא במצב רוח לישון.'' הוא נופף בידו כביטול לדבריי.
''אבל אתה לא מרגיש טוב, אתה צר-''
''אני לא מרגיש טוב מבחוץ, בפנים אני מרגיש מצוין.'' אמר, מביט אליי מלמטה, מחייך חיוך יפה וגברי. אור הירח העיר את פניו בצורה כלכך יפה. הוא הביט בי במעין עיניי כלבלב. עיניו הירוקות זהרו ושיערו נח על מצחו.
''אוקיי,'' התמקמתי בצורה נוחה במיטה בעוד שסיימון מתיישב גם במיטה, לידי.
''א-את-'' הוא הפסיק את דבריו, ''וואו, זה ממש מביך לבקש את זה.'' הוא גיחך. ''את יכולה לבדוק את החום שלי? כי, פשוט, אני לא יכול לבדוק את החום של עצמי. כאילו- תשימי את היד שלך במצח שלי.'' סיימון גמגם והאדים בצורה מטורפת, מה שגרם לי לפרוץ בצחוק מטורף.
''תירגע, זה בסדר.'' הרגעתי אותו, שמתי את היד שלי במצח הרותח שלו. רעדתי מקור ודאגתי שהוא לא ירגיש את הרעידות. ''אתה ממש לוהט, סיימון,''
YOU ARE READING
Arabella
Teen Fiction"זה עובד ככה, אני מולידה ילד; הילד שלי מוליד כמה ילדים שנהפכים להיות נכדים שלי; הנכדים שלי מקימים גם הם משפחה, שילדי המשפחה הם הנינים שלי; והנינים שלי (שהם בטח המון) מביאים גם הם ילדים לעולם. ואז יום אחד הנכד של הנכד שלי יחשוב לעצמו, 'מעניין מי היית...
