תקופת מבחן

פרק 1

אלינור

"אני אומרת לך זה רעיון גרוע," אמרתי לשירה, היה היום יום שישי ושירה באה עם הרעיון הגאוני לצאת לבלות עם חברים או בשפה המקומית: ללכת לישיבה. לא הרגשתי ללכת לבלות, כל מה שרציתי היה לשכב במיטה עם ספר טוב. אבל לא שירה.

"בבקשה רוי יהיה שם ואני רוצה לראות אותו," שירה אמרה בקול מתחנן, רוי היה חבר שלה, ביחד הם היו זוג חרמנים או מכונת סקס או גם וגם. באמת שאני לא מבינה כמה זוג אנשים יכול לשכב אחד עם השני ולפי הסיפורים ששירה לא טרחה לצנזר בפניי הם עשו את זה הרבה ובכל מקום ובכל דרך.

"אז למה שלא תלכי?" שאלתי בעייפות, בזמן שלקחתי לגימה מהקולה.
אני בכלל לא אוהבת קולה.

"אם אני אלך לשם לגמרי לבד זה יראה כאילו אני איזה חברה סטוקרית שלא עוזבת את חבר שלה במנוחה."
"ואת חושבת שאם תבואי איתי זה לא יראה ככה?" שאלתי מנסה לראות אם היא תבין. "בטח." היא אמרה את זה כאילו זה מובן מאליו. היא הסתכלה עלי בעיני כלבלב גדולות. ידעתי שהיא לא תשחרר ממני עד שאני יגיד כן, זה היה או זה או לסבול למשך כל השבת.

"בסדר," אמרתי לה והיא קפצה בהתלהבות. "אבל," הרמתי אצבע לכיוונה. "את חייבת לי," היא גילגלה עיניים "בסדר הורסת מסיבות,"

הסתכלתי על שירה בזמן שפשטה על חצי ארון ועברה על כל בגד ושילוב אפשרי. אחרי שהיא בחרה בשמלה לבנה קיצית עם פרחים ורודים קטנים, היא הסתכלה על עצמה במראה החליקה את שמלתה ושאלה, "איך אני ניראת?"

"את ניראת ממש טוב," עניתי לה בכנות, והיא באמת נראתה ככה. שירה הייתה יפיפיה, היה לה שיער שחור ארוך עיניים חומות וגוף שבנות רק יכלו לחלום עליו.

אחרי הליכה של רבע שעה הגענו לקיוסק הקטן של אבי, הקיוסק היה ישן ופתוח במשך 24 שעות. הקיוסק היה שייך לאבי הידוע אותו יכלת לפגוש בשעות היום, בקיוסק יכלת לקנות מברד פשוט לסיגריות וויפים לא קשור הגיל.

"אלי! שירה!" מיקה קראה לנו מהדשא, היא ישבה שם בשילוב רגליים שעליהם היה מונח ראשו של ליאם. הלכתי לכיוונה והתיישבתי לידה.

"מה נשמע אלי?" שאל אותי ליאם מחיקה של מיקה. "אני בסדר איך אתה?"
"אצלי הכל טוב," הוא אמר והביט במיקה. ניצוץ קטן הופיע בעיינים הכחולות שלו.

שירה עמדה מולנו בזמן שכולנו ישבנו על הדשא, היא הסתכלה לצד מביטה ברוי שישב על כיסא פלסטיק לבן ודיבר עם בחור בעל שיער בלונדיני כהה.
"לכי תדברי איתו," מיקה אמרה כשגם היא קלטה על מה היא מסתכלת. כאילו רוי הריח את נוכחתה של שירה הוא הביט לכיוונה ובא לעברינו.
"היי," הוא אמר והביט על שירה, "היי," היא השיבה, "את ניראת ממש טוב," הוא אמר אחרי עשר שניות, ואני יודעת את זה כי ספרתי. הוא רכן לעברה לחש משהו באוזנה והיא הסמיקה ממה שהוא אמר אבל כניראה זה לא מה שיעצור אותם כי אחרי זה הם הלכו ביחד יד ביד.

אחרי חמש דקות שירז הגיעה ואיתה בן, היא התיישבה לידנו כשבן מחבק אותה מאחורה.
כל כך הרבה זוגות הקיפו אותי אבל למזלי הרב תאיר הגיעה חפיסת סיגריות שהרגע קנתה בידה, ואני רצתי אליה בצרחות של "תאיר!" ונתתי לה חיבוק. "סוף סוף, מישהי רווקה," מלמלתי לתוך שיערה והיא טפחה על גבי.

שירה ורוי חזרו בסופו של דבר, שירה עם שיער פרוע ורוי עם ריצרץ של מכנסיים פתוח. לא הייתי צריכה אפילו לנחש מה הם עשו שם. "היי, אחי," אמר ליאם ורוי התכופף עליו והם עשו את אחיזת הידיים והטפיחה על הגב המוזרה שבנים תמיד עושים כשהם נפגשים. "החנות שלך פתוחה," הוא אמר, וקרץ לשירה שהסמיקה. "עסק טוב אף פעם לא סוגרים." השיב רוי.
בסופו של דבר החבר הבלונדיני כהה של רוי הצטרף גם הוא עלינו.

"אני רוצה גלידה," אמרתי פתאום משום מקום, "שירה בואי איתי לקנות גלידה," קבעתי, היא עמדה להנהן ולהגיד כן אבל רוי, אוי רוי, הכלב הזה. "אין מצב שהיא הולכת לי עכשיו את לא יכולה ללכת להביא גלידה לבד?" הכלב אמר/נבח וחיבק את מותניה של שירה. "לא," השבתי לו ונתתי לו מבט של נסה אותי, הוא עמד להשיב משהו אבל אז שירה אמרה "תאיר את יכולה ללכת איתה?" אבל תאיר הייתה עסוקה כהרגלה בלפלרטט עם איזה מישהו, היא נתנה לי ולשירה מבט כאילו לא הבינה מאיפה נחתנו עליה. "אתם יודעים מה לא צריך טובות מכם אני הולכת לקנות לי גלידה ואתם תחנקו."

כל כך הרבה טעמים, כל כך הרבה אפשרויות, זה כאילו הגעתי לגן עדן. לקחתי בידי את הטעם הקבוע והיחיד שיכלתי לאכול והלכתי לקופה. לא היה תור חוץ מבחור אחד, החבר של רוי. בידו בקבוק וודקה. "אני רואה שהשגת את הגלידה שלך," הוא אמר אחרי שלקח מהקופאי את העודף על הוודקה. "מה," אמרתי בבלבול הייתי עסוקה יותר בלפתוח את העטיפה של הגלידה. משימה לא פשוטה.
"אה, כן כן." הוא גיחך, למה הוא מגחך? לא היה לי זמן לתעמק על זה כי אז קרה הדבר הכי נורא שיכל לקרוא לבן אדם.
גם לאויבי הגרועים ביותר לא הייתי מאחלת דבר שכזה.
הגביע של הגלידה נשבר.

"לא!" אמרתי בייאוש ובעצב, "מה קרה?" בלונדי שאל אותי. "תראה!" אמרתי בבכי והראתי לו את את הגלידה השבורה שלי.
"את בוכה כי הגלידה שלך נשברה?" הוא שאל באי אימון מרים גבה.
"אתה לא מבין, גלידה שבורה זה סימן למזל רע, זה כמו לשבור מראה רק יותר גרוע." הוא צחק, "אז עכשיו מה יהיה לך מזל רע לשבע שנים?" הנהנתי את ראשי במרץ. "גם, גלידה שבורה זה גם סימן," השבתי בשיא הרצינות,
"סימן למה?"
"למזל רע," חיוך קטן הופיע על פניו ושעשוע הופיע בעיני הדבש שלו.
"אהה, אני מבין זה כמו חתול שחור רק יותר גרוע?"
"בדיוק! רק שבמקרה הזה אתה לא יורק על הגלידה,"
"חס וחלילה," הוא השיב בשיא הרצינות.
"אני שליו אגב," הוא אמר כשחזרנו בחזרה לדשא איפה שכולם ישבו, "אלינור, אבל כולם קוראים לי אלי." אמרתי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~פרק ראשון מקווה שאהבתם. ואם כן(גם אם לא) אשמח אז שתלחצו על הכוכב הקטן למטה.