״ליאם ! בבקשה ! תבוא איתי ! אנחנו צריכים להשתחרר, להשתכר, מה אכפת לך ?! מחר אין לימודים בכל מקרה״ התחננתי לליאם בפעם המאה, הוא ישב על מיטתי בפרצוף לא מרוצה,
״אני לא יודע-״
״ליאם בבקשה !״ הסתכלתי אליו, עושה לו מבט מסכן,
״לעזאזל טוב״ נאנח, נשכב לאחור על המיטה כשיידים על פניו,
״יופי ! תעזור לי איזה ג׳ינס ללבוש ? איזה אתה חושב שהארי יאוהב יותר ? את האדום או את השחור ?״ שאלתי, מניף לעברו שני ג׳ינסים בצבעים שונים,
״אדום״ השיב,
השעה הייתה שמונה וחמישים, הנסיעה לבית של הארי לוקחת רבע שעה, לא איחרנו, כי אף אחד באצת לא מגיע בזמן במסיבות, לכן לקחנו את הזמן בלהתארגן.
בשעה תשע וחמישה, יצאנו למכונית שלי,
לבשתי חולצה מכופתרת וג׳ינס אדום, סניקרס לבנות על רגלי, וסידרתי את שיערי לצד,
ליאם עם חולצת טישרט פשוטה וג׳ינס שחור, נעלי אולסטר שחורות על רגליו, שיערו בבלורית.
עשינו את דרכנו אל הכתובת של ביתו של הארי, ו
ואוו
הבית היה גדול, שלוש קומות, חצר גדולה עם דשא, והמון, אבל המון, ילדים, בכל מקום, מתמזמזים, שותים, רוקדים,
אני בטוח שהבפנים יותר גרוע,
כמה ילדים הוא הזמין ?!
כשהתחלנו ללכת אל תוך הבית, הרגשתי כבר פחות מיוחד,
היו הרבה ילדים, הרבה...
בפנים כמו שחשבנו היה יותר גרוע, היה צפוף, למרות שהבית גדול, ילדים בכל מקום, בשירותים במטבח בסלון במדרגות, על הפאקינג קיר,
לא היינו במסיבות, אז את השוק חטפתי יחד עם ליאם, שהסתכל על הכל מבועת,
״טוב, בוא למטבח, נשתה משהו ?״ שאלתי, בולע רוק, כולם כאן שיכורים כבר,
״אני הולך לשירותים, מקווה לא למצוא ילדים מתמזמזים, אחפש אותך״ אמר ועשה את דרכו לשירותים, משאיר אותי לגמרי לבד, טוב לא לגמרי לבד, יש את הילדים שמתחכחים אחד בשני ממש ליידי,
לעזאזל ליאם
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
