לאחר שהבטחתי בסוף השיעור של גברת המינגס שזה לא יקרה שוב-כמו בכל פעם- עשיתי את צעדיי אל כיוון הקפיטריה, ליאם בטח מחכה שם,
״לואי, פה !״ שמעתי צעקה שניסתה להתגבר על הרעש של הילדים האחרים, כמובן כשלה בניסיון אך עדין שמעתי,
הבטתי אליו, והוא סימן לי בידו לבוא לשבת,
״ליאם מה הבאת לי לאכול ?״ שאלתי כשראיתי שני מגשים מונחים על השולחן, מנחש שהביא לי אחד.
״הוו, זה לא שלך, האמת-״
״זה שלי״ קול מאחוריי קטע את ליאם, שניהיה מרוגש מאוד באופן מחשיד.
קול מוכר מידיי.
רגע-
הסתובבתי מהר, פערתי את עיניי ולחיי האדימו,
לעזאזל הארי סטיילס,
״הוא ביקש לשבת איתנו מסיבה לא ידוע, כמובן שהסכמתי, כי אין לנו עם זה בעיה, נכון לואי...?״ ליאם הסביר.
הנהנתי לאט, עדין בוהה בעיניים פעורות בהארי, שחיוך משועשע נמצא על פניו ברגע זה,
שיט אני צריך להסתובב,
אבל איך אפשר להפסיק להסתכל על יצירת אומנות שכזאת ?
״לואי ?״ קולו של ליאם נשמע שוב,
הרמתי את גבותיי מוציא נשיפה מבוהלת ומסתובב, מתיישב מהר, הארי מייד אחריי,
״אז... מה הולך ?״ שאל, מסתדר במקומו, לחלוטין קרוב מידיי אליי, גורם לי להתנשם בכבדות,
״אממ הכל טוב אחי, מה איתך ?״ ליאם ענה בחיוך, לוקח ביס מהדבר האדום שהיה לו על הצלחת, לעזאזל אין לי מושג מה זה, אבל זה נראה טעים.
״לואי אתה לא רעב ?״ קולו של הארי נשמע לצידי, הרמתי את גבותיי וסובבתי את מבטי, רואה אותו מסתכל עלי בעיניין.
הולי שיט, הוא אמר את השם שלי ? הוא יודע את השם שלי ?! כמובן שהוא ידע את השם שלך ליאם אמר אותו כמה פעמים ! אבל הוא עדין זכר אותו, ו-
״לואי !״ נקש באצבעותיו מול פניי, מצחקק, ״אתה לא איתנו״ מלמל.
״אני בסדר, לא ! האמת שאני רעב, אז אלך להביא לי אוכל, כן ביי״ מלמלתי במהירות, קם ממקומי מהר.
״נהדר, אבוא איתך-״
״לא !״ צעקתי, קוטע את דבריו של הארי, שנבהל מהצעקה והביט בי מבולבל.
״ז-זאת אומרת, תשב תאוכל, אני אלך בעצמי״ חזרתי שוב כל דבריי בהנהון כשהבנתי שהאמירה שלי נשמע מגוחכת ומביכה,
״אבוא איתך, אעזור לך לבחור מה לקחת״ אמר, קם ממקומו לא נותן לי להתווכח איתו.
לעזאזל.
הסתכלתי על התור, הוא היה ארוך, מאוד ארוך.
יש לנו זמן לבלות ביחד.
אמרתי כבר לעזאזל ?
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
—,
