spin the bottle - l.s (Hebrew)

2 - First day (b)

נקודת מבט לואי:

אחרי שבית הספר נגמר מיהרתי לצאת, סיכמתי עם לוטי שאני אחכה לה מחוץ לשער.

״היי טומלינסון!״ שמעתי קריאה מאחוריי והסתובבתי, ראיתי את זאין מתקדם לכיווני.

״אנחנו הולכים לבית של נייל, רוצה לבוא?״ הוא הציע, היססתי, אבל באמת היססתי. לקח לי כמעט דקה שלמה לענות לו, אני בטוח שעכשיו הוא חושב שאני מוזר.

ואם זה לא מספיק גרוע, בסוף עניתי ״אני צריך לחכות לאחותי״ ״אז תסמס לה שיש לך תכניות, נו אל תהיה כבד״ אני לא רוצה שלוטי תהיה לבד.

אבל מצד שני, כבר יש לה חברות, ואני לא רוצה להשאר ללא חברים כל השנה ״אוקיי, אני אסמס לה״ מיהרתי לפתוח את הטלפון.

את/ה: לוט, זה בסדר אם אני אבריז לך ואלך לבית של חבר?

לוטייי🖕🏻✨🐷: לא אכפת לי, אני כל כך שמחה שהצלחת למצוא חבר, גאה בך לו❤️

חייכתי לעצמי, ואז נזכרתי שזאין עדיין עומד לידי ״אני יכול לבוא״ הוא לא אמר מילה, רק הלך לכיוון הקבוצה אז הלכתי אחריו.

״היי טומו״ נייל הנהן לכיווני ״היי״ קטן יצא מפי, ראיתי בזווית עיניי את הארי, שעמד שם עצבני ״טוב אז נלך?״ הוא קרא, כולם הנהנו והלכו לכיוון חניון בית הספר.

עצרנו על יד ג׳יפ שחור, אין לי כל כך הרבה מה לומר עליו, אני לא ממש מבין במכוניות (אשמתי | ה.כ).

הארי פתח את האוטו ונכנס למושב הנהג, ליאם נכנס למושב הנוסע הקדמי, ואני, נייל וזאין, נכנסנו למושבים האחוריים.

הנסיעה הייתה שקטה, אני לא הפסקתי לחשוב על מה שקרה בשירותים. למה הוא התעצבן עליי ככה? זו לא אשמתי שיש לי חרדה חברתית, וזו לא אשמתי שיש לי בעיות עם הביטחון וההערכה העצמית שלי.

לאחר כמה דקות, עצרנו ליד בית, שנראה קצת כמו שלי מבחוץ. (אני אתן לכם לדמיין את הבית איך שתרצו (: | ה.כ) כולם יצאו מהאוטו ואני מיהרתי לעקוב אחריהם.

נכנסנו אל הבית וכבר התחלתי להרגיש לא בנוח ״תשאיר את התיק בכניסה טומו״ נייל אמר לי, וכך עשיתי. הבנים הלכו לסלון והתיישבו על הספה.

״אתה הולך לשבת, או לעמוד שם כמו איזה דחליל?״ הארי שאל, לא רציתי לעצבן אותו שוב אז התיישבתי במקום הפנוי היחיד על הספה, בין הארי לזאין.