snowman || boyxboy

3

כמה ימים עברו, הם לא דיברו. גם היום היה אימון והם היו אמורים להרים עוד הופעה, האחת לפני זו שתקבע אם ישתתפו באליפות או שלא. הם הרימו הופעה נפלאה, מקצועית ומרגשת, הם השיגו את מקומם בגמר ויתמודדו בחודש שלאחר מכן על המקום להשתתף באליפות.

״היינו לא רעים״ בנג׳מין מלמל, ״כן, היינו די טובים״ אוגוסט הוסיף. ״ראית את הסרט החדש שיצא? עם סאם קלאפלין ואמיליה קלארק״ בנג׳מין התעניין, ״זה לא סרט עצוב כזה? אני שונא סרטים כאלה, זה פתטי״ אוגוסט נחר בבוז. ״ברצינות? אוגסטוס, אני מאוכזב״ בנג׳מין אמר בדרמטיות, ״לא סיכמנו שלא קוראים לי בשם המלא שלי? איך אתה זוכר אותו בכלל?״ אוגוסט צחקק. ״סיכמנו, אך הפרתי את ההסכמה שלא הסכמתי עליה כלל בגלל שאכזבת אותי. באמת, איך אפשר שלא לאהוב סרטים כאלה?״ בנג׳מין אמר, ״אני לא יודע, מוצא את זה כקלישאה״ אוגוסט גירד בעורפו. ״כדי שתוכל לקבוע, למרות שדעתך לא תיחשב אם לא תהיה זהה לדעתי, בוא נלך לצפות בסרט הזה לפני שיוציאו אותו מבתי הקולנוע״ בנג׳מין הציע, ״מה עשיתי שמגיע לי הסבל הזה? אתה לא רוצה שפשוט נשב לקפה?״ אוגוסט התבכיין והציע תוכנית חלופית. ״אתה תצפה בסרט הזה, ואני מוכן להתערב על זה שתבכה... עשינו עסק?״ בנג׳מין קבע, ״ואם אבכה, מה תרצה שאתן לך בתמורה?״ אוגוסט שאל לזכויותיו וחובותיו לו יחתום על העסקה הזו, ״עדיין לא חשבתי על זה, אבל לא משהו שלא תוכל לעמוד בו״ בנג׳מין הודה. ״אוקיי, אז עשינו עסק״ אוגוסט לחץ את ידו של בנג׳מין ויצא מהיכל ההחלקה על הקרח, גם בנג׳מין יצא אך פנה לכיוון האחר- לכיוון בית הקפה שנהג לבלות בו.

כשבנג׳מין הגיע לבית הקפה, הוא הזמין שוקו חם ענק והלך לשבת בפינה צדדית. הוא הגניב חיוכים, בינו לבין עצמו. אם מישהו היה רואה אותו אז היה חושב שהשתגע, או שממש אהב את הטעם של השוקו שקנה. בנג׳מין לא הפסיק לחשוב על הנשיקה שחלקו כמה ימים קודם לכן, ותהה אם אוגוסט שיזם את הנשיקה גם עסוק עם אותן המחשבות. בנג׳מין לגמרי מצא את אוגוסט כבחור מושך, מעניין, מוכשר ונחמד. משהו בקור הרוח שלו ובבגדיו הכהים גרמו לו להראות מסתורי ומעניין, בנג׳מין רצה לדעת הכל עליו. הוא שמח על שיזם את השיחה שקרתה לפני שיצאו מהיכל ההחלקה על הקרח, הוא פחד שהיחסים ביניהם ישתבשו לנצח כי באימון הם לא החליפו מילה שלא קשורה להופעה שהרימו. בנג׳מין באמת היה מאוכזב על שאוגוסט שנא את הז׳אנר הזה, הז׳אנר האהוב עליו, אך היה להוט לשנות את דעתו. הוא שמח על שהזמין אותו לבילוי משותף של שניהם הכולל בתוכו צפייה בסרט ששבר את ליבו, הוא לא יכל לחכות לבלות איתו כמעט 120 דקות בתוך אולם הקולנוע. הוא תהה אם ידברו על אותה הנשיקה ואם זה יהיה מביך, או שיכחישו אותה וזה גם יהיה מביך. הוא תהה איך יהיה, מה יעשה והאם אוגוסט חושב יותר מדי כמוהו.

בנתיים, אוגוסט, שכב על מיטתו כשאוזניות תחובות לאוזניות, זה היה הספורט האהוב עליו. הוא שמע שירים רנדומליים שלא ידע להגיד באיזו שפה הם היו או לאיזה אומן הם שייכים, אך הוא היה נסער והם היחידים שהצליחו להסיח את דעתו. אוגוסט היה חרד עוד מהרגע בו החליט לנשק בנג׳מין, אף על פי שזה הרגיש לו כל כך נכון. אוגוסט לא היה בטוח בעצמו, הביטחון שהקרין היה מזויף לגמרי, וגם כל הפלרטוטים הסמויים. הוא שנא כל מילה שהוציא מהפה שלו והצטער עליה במשך שעות, הוא לא היה בטוח אפילו בצעד אחד שעשה מיוזמתו בלי לחשוב על זה לפחות שעה שלמה. אוגוסט אהב את האנרגיה של בנג׳מין, ולא הפסיק לחשוב עליו. הוא תהה מה גרם לו לנשק אותו באותו היום, מה היה הדחף הזה שלא הצליח לעצור. האם זה היה הקור שחדר לעצמותיו ודרש ממנו חמימות, שתתקבל בזכות קרבתו של בנג׳מין? או שמא, הוא באמת מחבב אותו? ראשו כאב כל כך. הוא היה מבועת מהמחשבה על כך שיצטרך לצפות בסרט שהוא שונא, ועוד לצד בנג׳מין. הוא פחד שיבכה ואז יצטרך להגשים לבנג׳מין משאלה, מה הוא בכלל יכול לבקש? הוא חשב על זה שהציע לבנג׳מין לשתות קפה במקום, וקיווה שהוא לא שמע זאת מרוב כל מה שאמר, כי זה יצא ממנו בלהט הרגע. הוא חשב על עד כמה הסרט יהיה גרוע, על אם יבכה, על אם ידברו על הנשיקה המטופשת, על מה ידברו בכלל, איך תהיה האווירה ביניהם. מרוב כל מחשבות, הוא נרדם, כמו תמיד.
-
הבוקר למחרת הרגיש מוזר, אחרת, מעייף יותר משאר הבקרים. בתור נער עייף במיוחד, הבוקר הזה השפיע במיוחד על אוגוסט, שלא הלך לבית ספר כי נרדם תוך שצחצח שיניים. לעומתו, בנג׳מין היה יותר אנרגטי. הוא עדיין היה עייף, כי בילה שעות בבית הקפה במחשבות ושתה המון שוקו עד שכאבה לו הבטן, אבל הוא הצליח למכור לעצמו שהוא לא עייף בכלל. למרות שדלת האוטובוס כמעט נסגרה עליו כי היה מנותק באותו הרגע בו הניח רק חצי מגופו בתוך האוטובוס וחצי מחוץ לאוטובוס, הוא ניער את ראשו וקנה את השקר של עצמו. הוא היה עייף, מאוד, אבל היה חייב להסתדר עם זה. הוא נרדם באוטובוס עם אוזניות תחובות באוזניות, מנגנות שיר רנדומלי של טרוי סיוון, עד שעצירה פתאומית העירה אותו וגרמה לדופק שלו לעלות. האוטובוס עשה תאונה עם אוטובוס אחר, ממש באמצע הכיכר, כשהוא בדרכו לבית הספר שלו ובבוקר הכי מעייף שלו זה חודשים. למזלו, הוא לא ישב בקדמת האוטובוס, כך שהוא לא נפגע. הוא היה רחוק מבית הספר שלו, הוא לא יכל להגיע אליו ברגל ולא היה מי שיסיע אותו לשם, זה החיסרון בלהיות היחיד מהחבורה שלך שמתחיל מאוחר ביום שלישי. הוא ירד מהאוטובוס המקולל והתיישב על ספסל נידח, הוא היה עייף כל כך, לכן הוא הגיב באדישות לסיטואציה המביכה.

הוא התקשר לאמא שלו, כדי להעביר את הזמן עד שאוטובוס נוסף יגיע, אך לא לפני שהודיע למורה שלו על שיאחר בשל תאונת אוטובוסים. ״בנג׳, מה קרה?״ אמא שלו שאלה, ״סתם, תאונת אוטובוסים, אני תקוע פה״ הוא אמר. ״מה זאת אומרת? מה קרה? אתה בסדר?״ היא תקפה בשאלות ושינתה את טון קולה, ״סתם, תאונת אוטובוסים בכיכר, לא נפגעתי״ בנג׳מין שמר על טונו הרגוע. ״ואיפה אתה עכשיו? לאסוף אותך?״ היא שאלה, ״האמת שאני לא ממש יודע, אבל הכל בסדר. חבר יאסוף אותי, להודיע לך כשאגיע הביתה?״ הוא ענה. ״הביתה? אתה מבריז?״ היא שאלה בטון חשדני, ״עברתי אירוע מטלטל, לא כך?״ בנג׳מין צחקק. ״בסדר, בסדר, חד פעמי. אבל תגיד לי כשהוא יגיע, אני לא רוצה שתהיה לבד בשכונות נידחות״ אימו אישרה וציוותה, ״טוב, ביי״ הוא סיים בקצרה, ״ביי״ היא ניתקה.

הוא תהה לאיזה חבר להתקשר, כי קיווה שפשוט יסתדר כשיעבור הזמן. כל החברים שלו כבר היו בבית הספר, ולהזמין מונית הוא לא יכל כי שכח להצטייד בכסף כמו ששכח את הראש שלו בביתו. הוא חשב לחכות לאוטובוס ואפילו לחזור לבית הספר, אבל מסתבר שכל האוטובוסים הושבתו והוא עייף מכדי להיות בבית הספר. הוא אפילו חשב לקחת טרמפ, אך קרא כתבות רבות על אנשים שנרצחו על ידי האנשים שנתנו להם טרמפ חביב. לפתע הייתה לו הארה, למה שלא יתקשר לאוגוסט? אולי אוגוסט כבר בבית הספר שלו, זה נכון, אבל מה מונע ממנו מלנסות?

בנג׳מין חייג את מספרו והמתין, הוא כסס את ציפורניו במרץ. ״בנג׳מין?״ אוגוסט ענה בקול עייף, ״הערתי אותך? אני מצטער, אני אנתק״ בנג׳מין התנצל. ״תכננתי ללכת לבית הספר אבל נרדמתי תוך כדי שהתארגנתי, כנראה, הכל בסדר?״ אוגוסט שאל, ״האוטובוס שלי עשה תאונה עם אוטובוס אחר ואני תקוע באמצע שום מקום, רוצה לארח לי חברה?״ בנג׳מין גיחך. ״בטח, תשלח מיקום״ אוגוסט אמר, ״רגע, מה? ברצינות?״ בנג׳מין שאל כי הודהם לשמוע על הספונטניות של האחר. ״ברצינות אם ביקשת את זה ברצינות, ביקשת את זה ברצינות?״ הוא שאל, ״כן, לגמרי ברצינות, אם זו לא טרחה״ בנג׳מין חייך. ״תשלח לי מיקום ואגיע תוך כמה דקות, אל תזוז״ אוגוסט ציווה, ״לא אזוז״ בנג׳מין ניתק.

-

תאריך כתיבה: 30.1.2022
תאריך העלאה: 31.3.2022