snowman || boyxboy

8

״אתה לחוץ?״ אוגוסט שאל את בנג׳מין, הם דיברו בשיחת טלפון. ״אני בלחץ אטומי״ בנג׳מין ענה בכנות. ״הלוואי שהמשפחה שלי לא הייתה מתכננת לנו טיול להיום, אני לא מבין למה דחוף להם לעשות את זה דווקא היום״ בנג׳מין רטן, ״תבריז״ אוגוסט גיחך. ״אתה חושב שלא ניסיתי? יותר מזה, הם אמרו שהטיול נועד בשבילי, בגלל שזכיתי בדואט״ בנג׳מין אמר, ״זה מבאס״ אוגוסט מלמל. ״איך טיול על הרים וגבעות זה טיול בשבילי? אני שונא את הטבע, כלומר, אני שונא להיות בטבע״ בנג׳מין גלגל את עיניו, עוד רגע כל משפחתו תעלה על מיניבוס היישר אל הלא נודע. ״אומרים שטבע זה מרפא, בעיקר חרדה וכזה, אז תנסה להרגע״ אוגוסט אמר ברצינות, ״חבל שאתה לא פה״ בנג׳מין אמר בשקט. ״מה? לא שמעתי אותך״ אוגוסט שאל, ״זה לא משנה״ בנג׳מין צחקק. ״טוב, אני צריך ללכת״ בנג׳מין אמר בעצב, ״גם אני הייתי רוצה להיות איתך עכשיו, תהנה״ אוגוסט אמר וניתק. אז הוא שמע מה בנג׳מין אמר בשקט לפני כן? בנג׳מין הסמיק, בינו לבין עצמו.

״אתה נהנה?״ אמו של בנג׳מין שאלה אותו, כשהם עשו הפסקה באיזור צוק. ״אני לא חושב שזה היה חכם מצדכם לעשות את ההפסקה הזו דווקא באיזור הזה, ליד הצוק כי אולי אני אמעד... בטעות״ בנג׳מין רטן. ״אל תהיה ככה, בנג׳, תנסה להנות״ אמו גלגלה את עיניה. ״אני שונא את הטבע, אמא, ואני בלחץ מהתחרות״ בנג׳מין אמר בכנות, ״בגלל זה הבאנו אותך לפה, כדי שתסבול ותתעצבן, ואז תשכח מהלחץ שלך״ היא צחקקה, ״זה די מרושע, אבל תודה על זה״ בנג׳מין משך בכתפו.

״בנג׳, איך אתה מרגיש?״ לונה, אחותו של בנג׳מין שאלה אותו כשעברו בנחל מוזר, שלטענת בנג׳מין, היה מזוהם. ״את רוצה את האמת או את השקר?״ בנג׳מין שאל, ״את האמת, תמיד״ לונה חייכה. ״אני מרגיש נורא, בא לי להקיא מהלחץ, אני מרגיש שזה חונק אותי״ בנג׳מין הודה, ״עוד משהו?״ לונה צחקקה. ״לא, זהו״ בנג׳מין גיחך, ״אני מצטערת, אבל בנג׳, זו רק תחרות״ היא טפחה על שכמו. ״אל תיתן לזה להרוג אותך, תלמד להנות מזה״ היא הוסיפה, ״הלוואי שהייתי מצליח, לונה, הלוואי״ הוא מלמל. ״שמתי לב שאתה מאושר יותר בזמן האחרון, אם נתעלם מכל הלחץ שאופף אותך, ובכן?״ לונה קרצה, היא לגמרי ידעה על אוגוסט אף על פי שאחיה מעולם לא סיפר לה עליו. בשעות הקטנות של הלילה לונה נהגה לעבור דרך חדרו של בנג׳מין בדרכה למטבח, לשתות מים, כי גרונה תמיד היה יבש בלילה. תמיד כשעברה דרך חדרו, הדלת הייתה כמעט סגורה, אך היה חריץ שלא. היא לא רצתה לחטט, אך דרך החריץ הזה היא ראתה אור שבקע מהפלאפון של בנג׳מין, ואת בנג׳מין מחייך לפלאפון שלו. היא הניחה שהתכתב עם חבריו או אפילו ראה סרטון או תמונה נחמדים, אבל לאחר מכן הוא חייג מספר והצמיד את הצג לאוזן שלו, או שענה לשיחה שנמסרה לו בחיוך. בנג׳מין ניסה לדבר כמה שיותר בשקט, ואכן דיבר בשקט, אבל המבטים והחיוכים שלו העידו על בן האדם שמעבר לצג ועל החשיבות שלו לבנג׳מין. כל אחד אחר שהיה צופה במחזה הזה היה מסיק ברגע שבנג׳מין מאוהב עד מעל הראש, וכך גם לונה. היא תהתה מי בן האדם המסתורי שמעבר לצג, מי זה שגורם לליבו של אחיה להלום בחוזקה, היא הניחה שזה אהובו. בנג׳מין מעולם לא יצא מהארון, בפניה או בפני אף אחד מבני המשפחה ומחבריו, אבל היא הכירה את אחיה טוב מאוד. לונה ידעה שבנג׳מין לא סטרייט, למרות שלא יכלה לשים את האצבע שלה על ההגדרה הנכונה שמתאימה לו, היא קיבלה אותו ואהבה אותו. היא כמובן לא העזה או חשבה על להוציא אותו מהארון, או לשאול אותו ולהביך אותו, אך קצת התאכזבה שהוא לא סיפר לה בעצמו. לונה ובנג׳מין היו קרובים מאוד, אולי בנג׳מין לא גילה את זה על עצמו קודם לכן ולכן הוא לא סיפר לה? כך היא העדיפה לחשוב.