יצאתי מהמכונית ונכנסתי דרך שער בית הספר, הלכתי במהירות למזכירות ונכנסתי.
"כריס" אמרתי כשראיתי אותו יושב, עיניו אדומות ולחות ולחייו תפוחות, "אתה בסדר?" שאלתי, הוא הניד בראשו, "אוקיי...אתה יכול להראות לי את הברך שלך?" ביקשתי, הוא הנהן קלות והרים את רגלו, הפצע לא נראה כזה חמור, סתם קצת דם ומכה יבשה, קלי סתם הלחיצה אותי!
"הנה התה שלך" שמעתי קול מאחוריי וראיתי גבר שנראה בשנות ה20 לחייו, שיערו ברונטי שנפל קצת על מצחו ועיניו כחולות, גופו עטור בחולצה לבנה מכופתרת וג'ינס שחור סקיני.
"או היי, אני מנחש כי אתה מר סטיילס, אבא של כריס, אני מר טומלינסון" הציג את עצמו.
"היי, נעים להכיר אותך" אמרתי, הוא נתן לכריס את כוס התה וכריס לגם אותו ופניו העלו חיוך קל, הוא לא סובל תה! די שובר את הסטיגמה בהתחשב שהוא בריטי...
"כריס? ממתי אתה שותה תה?" שאלתי בבלבול, "התה הזה טעים אבא" אמר בחיוך ולקח עוד לגימה, "וואו, כנראה אתה מכין תה ממש טוב" גיכחתי, מר טומלינסון השפיל את מבטו בחיוך.
"האם זה בסדר לשאול את שמך?" שאלתי, "לואי, לואי וויליאם טומלינסון" אמר כיביכול ברשמיות ואז גיחך, "הארי, הארי אדוארד סטיילס" זרמתי איתו וגיכחתי גם כן.
"אני מצטער הארי אבל עליי לחזור לכיתה, אתה גיבור כריס" אמר ופרע את שיערו של כריס שחייך, הוא נופף בידו ויצא במהירות חזרה למבנה הכיתות.
"בוא נעבור בבית לחטא את זה ואז נלך לעבודה של אבא טוב?" שאלתי, הוא הנהן, סיים את התה שלו והתכוון לקום, "אאו!" צעק וכמעט מעד אך תפסתי אותו, "עד כדי כך?" שאלתי בהיסוס והוא הנהן, "אוקיי..." נאנחתי והרמתי אותו, הוא היה קל כמו נוצה, שמתי את תיקו על כתפי בצד אחד ובצד השני כריס הניח את ראשו בעייפות.
***
"הנה אני שם לך סרט בלפטופ שלי, הבאתי לך שוקו חם ואת הכריך שלך מארוחת עשר" אמרתי בזמן שהנחתי אותו על הכיסא, "תודה אבא" אמר ונתן לי נשיקה על הלחי בזמן שהפעלתי לו את הסרט, חיוך קטן עלה לשפתיי, הסרט הופעל ונשקתי לראשו לפני שחזרתי למסך הראשי שלי, שהיה מלא במיילים לא פתוחים, נאנחתי בעייפות והמשכתי לעבוד.
"היי, מתי הספקת לקחת אותו למיון?" קלי שאלה, מה שגרם לכריס להסיט את מבטו לכיווני במהירות, "לא לא לא, אנחנו לא צריכים מיון..." אמרתי במהירות, קול הקלה נשמע מכריס והוא חזר להביט בסרט, "את לא נורמלית" לחשתי לקלי, היא רק משכה בכתפיה, "יש לך את המסכמים של סטאן?" שאלה, "כן, הנה" אמרתי והושטתי לה את תיקיית הדפים העצומה, כשקלי ראתה את כמות הדפים העצומה פניה החווירו, "שיט" פלטה בשקט מה שגרם לי לגחך.
"סטיילס!" קולו של מייק הדהד במשרד, כריס ואני סובבנו את מבטנו, "או, שלום לך מיני הארי" אמר, כולם כל הזמן אומרים לי שהוא דומה לי ממש כשהייתי בגילו, חוץ מזה שהשיער שלו לא כל כך מתולתל כמו שלי.
"אני צריך שאתה תהיה בין האחראיים לאירוע הפתיחה שמתקיים חודש הבא, אנחנו צריכים אנשים, הרבה אנשים" הרהר, "בסדר, אני אדאג לזה, אבל תוכל להוסיף גם את קלי לצוות" שאלתי בחיוך, "בן זונה..." נשמע מלמול מצידו השני של המשרד, "בטח, אני בטוח שקלי מאוד תשמח להצטרף לצוות" אמר והביט בה, היא קמה מכיסאה כך שרק ראשה בצבץ מן החוצץ, "כן! קלי תמותתת על להיות בצוות הפתיחה, כי בכלל אין לה מספיק דברים להתעסק איתם החודש!" אמרה בחיוך מאולץ, "נהדר! אז אם אתם צריכים עזרה עם הפרויקט אתם מוזמנים לפנות למחלקת העיצוב בקומה 4" אמר ועזב את המקום, "אתה פאקינג מת" אמרה וחתכה את גרונה עם האצבע שלה, "קלי...לא לפני הילד" אמרתי, היא גלגלה את עינייה וחייכתי, אני שמח שאני לא לבד בזה, היא חולה עלי יותר מדי בשביל להשאיר אותי לבד.
***
"לילה טוב אבא" כריס אמר ועלה למעלה לחדרו, "לילה טוב" החזרתי והבטתי בטלוויזיה.
לפתע צלצול הודעה נשמע והרמתי את הטלפון כדי להסתכל בהודעה, "היי הארי, ערב טוב. רציתי לשאול מה שלום כריס" היה כתוב בהודעה, לא זיהיתי את המספר אז הבטתי בתמונת הפרופיל, שם הייתה תמונה של המורה של כריס ומאחוריו מגרש כדורגל ענק וירוק, הוא אוהב כדורגל?
"היי מר טומלינסון ערב טוב, כריס מרגיש מעולה, הפצע התחיל להחלים והוא הולך רגיל" כתבתי חזרה, היה כתוב "מקליד/ה..." למעלה אך זה לפתע נעצר והוא התנתק, מה הוא רצה לכתוב לעזאזל? אחרי כמה שניות בהם הוא לא התחבר חזרה נאנחתי בייאוש והנחתי חזרה את הטלפון, צופה חזרה בטלוויזיה.
***
נ.מ לואי
"רציתי לשאול האם אתה-" לפני שסיימתי לכתוב את ההודעה מחקתי אותה, אני המורה של הבן שלו אני לא יכול לשאול אותו דבר כזה! ומה אם הוא נשוי?! אני אפילו לא יודע אם הוא מעוניין בגברים!
מהר כיביתי את הטלפון והטחתי אותו על האי, משחרר אנחה מפי, מהרגע שראיתי אותו תמונתו לא יוצאת מראשי, איך שיערו הארוך היה מפוזר מאחורי אוזניו, קעקועיו בצבצו מבעד לחולצתו השחורה ועיניו הירוקות...לואי! אינעל ראבק אתה המורה של הבן שלו! אתה חייב להפסיק!
הוצאתי את הלפטופ שלי המתיק והתחלתי לתכנן את מבנה השיעורים למחר, אני חייב רק להוציא את העיניים האלו מהראש שלי!
דפיקה על הדלת קטעה את הקלדתי, קמתי מהכיסא והלכתי לפתוח אותה, בחוץ עמדה לוטי אוחזת בסיר שנראה די גדול, "מה קורה?" שאלה, "אני בסדר מה איתך?" שאלתי בבלבול, לא קבעתי איתה... "למה לא התקשרת?" שאלתי, "רציתי לעשות לך הפתעה, הכנתי לך אוכל שיהיה לך למשך השבוע" אמרה והניחה את הסיר על הכיריים, "וואו, תודה אחות" קרצתי לה, היא הנהנה בנחמדות, "תרצי קפה?" שאלתי וניגשתי למגירת הספלים, "וואי כן! שתי סוכר בבקשה" אמרה בחיוך, הוצאתי שני ספלים מהמגירה והנחתי אותם על השיש, ממלא אותם עם קפה וסוכר ומוזג מים, מערבב ולבסוף חלב.
"תודה" אמרה ולקחה את הספל מידי, "אז מה חדש?", "בסדר, הילדים בכיתה ממש נחמדים, אבל יחד נפל היום ופתח את הברך, אבא שלו בא לאסוף אותו" אמרתי ולגמתי מהקפה, "וואו, הוא חתיך?" שאלה, "ל-לוטי! לא שואלים דברים כאלו....כן..?" עניתי, "אווווו, אולי זה יכול להוביל לאנשהו-" "הוא גיי" אמרתי במהירות,
"או..טוב אז תהנה לך" קרצה ואני צחקקתי בעצבנות.
נקווה שמה שאמרתי נכון-גאד אני חייב להפסיק!
