לונג מהודו ופילים ברוטב גשם

התחלה?

עמית לא יכל לראות אותי צוחקת או בוכה, ובפעם האחרונה שהייתי אצלו וירדה לי דמעה על החזה שלו הוא לא ממש הבין איך יוצאים מהילדה הזאת רגשות פתאום, ואז הוא הכניס אותי מתחת לשמיכה במשך שעתיים ודאג ללטף אותי ולא לתת לי להמשיך לבכות, אבל עמית אף פעם לא ידע לשמור עלי מעצמו ואני חושבת שזה חשוב יותר. אף אדם שהיה צריך לשמור עלי ואמר שהוא שומר לא שמר בסוף מעצמו, ולפעמים אני נהיית עצובה מזה מאוד ובוכה ואז קצת נרגעת ומבינה שזו לא אני, ואולי חייתי עד עכשיו עם ציפורים שדורשות ממני לעוף, אבל אני דג ועד עכשיו חשבתי שאני אמורה לנסות לעוף בכוח עם הציפורים, אבל אני לא יכולה באמת כי יש לי יכולות אחרות, ואני נושמת מתחת למים ומגיעה לעומקים אחרים, וכנראה שיש עוד הרבה דגים פשוט לא מצאתי אותם, ואני חושבת שרוב הדברים שאעבור כאם ויהיו בסוג של יומן הזה יהיו המסע שלי למצוא את הדגים האלו, את האנשים למסע שלי שילכו איתי תמיד, או רק למשך הדרך לתקופה נעימה, ועדיף שישארו. אז זאת אני ואני בטוחה שתאהבו אותי ושתהנו כי כיף איתי ויש לי סיפורים משוגעים, הסיפורים אמיתיים ואני בת שמונה עשרה ואני מזמינה אותכם להצטרף
<3