אני מתגעגעת לילדות שלי. הכל רץ מהר מדי. אנשים מספרים לי ומזכירים דברים שעברנו ואני לא זוכרת כמעט שום דבר. ואולי זה כי אני רצה עם עצמי מהר מדי. יותר מדי שנים. לא מתחשבת בעצמי ובלתת לעצמי שניה לנשום ולעכל את מה שעברתי. וזה לא פייר כלפי עצמי. תמיד נמשכתי לרע כי זה הדבר היחיד שידעתי. ואני גאה בעצמי על זה שאני כן מסוגלת לבחור בטוב ולא בוחרת להפוך למה שעברתי.
ומעבר לזה, אני רוצה. אני רוצה לתקן ולשנות. אני רוצה לחבק את הילדים שיהיו לי במקומות שצרחו עלי בהם. אני רוצה לאהוב. אני רוצה להשתנות, ואני גאה בעצמי שאני כבר לא הילדה שבורחת מהבית מגיל שלוש עשרה ומחפשת את עצמה בכל מקום שהיא בטוח לא הולכת למצוא. עושה שטויות בלי להבין מה היא עושה כי אף דמות הורית לא היתה שם. אני גאה בה שהיא דואגת לעצמה למרות שזה הכי לא קל בעולם ולמרות שאני בוכה ים ומחבקת את עצמי, אבל אני מאמינה שבסוף יהיה הרבה הרבה יותר טוב. והילדה שהייתי בטוח גאה בי. על זה שאני לא מוותרת לעצמי. על זה שוויתרתי על הכדורים כי אני יכולה להתמודד לבד. עם פלאשבקים מהלילה שכמעט נאנסתי ועם כל הימים שלא היה לי למי לספר ולאן לפנות כי האנשים שהיו אמורים לדאוג לי לא היו שם. והכל היה מתגלגל כל כך מהר אם הייתי פותחת את הפה שלי לאנשים אחרים על זה. אז התמודדתי לבד וזה כאב אחושרמוטה. וזה עדיין כואב לפעמים ועדיין כואב לי לפעמים להסתכל לעצמי בעיניים. וזה לא פייר. ופעם אמרו לי שאני יכולה לכעוס על דברים שאנשים עשו לי. אני יכולה לכעוס על הדרך שההורים שלי גידלו אותי בה למשל. המון. אבל אני צריכה להודות להם כי הם יצרו ילדה מדהימה שלא הייתה נוצרת באף דרך אחרת אם הם לא היו מגדלים אותי ככה. גם כשזה הכי לא פייר בעולם וזה היה. ובסוף גם אם לא מצאתי סיבות ללמה דברים קרו לי לפחות הכרתי אותי. וגדלתי להיות ילדה מדהימה. ואני לומדת כל הזמן על עצמי ועל העולם ועל אנשים וזה אף פעם לא נגמר גם כשאני חושבת שאני יודעת הכל, וזה מדהים גם אם זה כואב לפעמים.
YOU ARE READING
לונג מהודו ופילים ברוטב גשם
Spiritualהרבה כיף ואהבות, דיכאון טראומות חרדות, צמיחה, לומדת להכיר את עצמי ואת הדברים שעברתי ולהתקדם צעד צעד ולהתרפא ולחוות, מוזמנים לדרך שלי שהיא גם שלכם כיף פה <3 יהיו כאן גם תובנות והמלצות טובות אחושרמוטה
