הייייייייייייייייי זה הפעם הראשונה שלי פה (שאני מפרסמת *)תקראו תסיפור שלי אני בטוחה שתתמכרו פרק שני הרבה יותר ארוך...... אז תקראו תצביעו ותגיבו ) בייי:)
"אמליה" , קולה של אימי נשמע מעבר לדלת חדרי גנחתי בעצבנות, לא ישנתי כל הלילה הסיוטים שוב חוזרים והפעם הם היו יותר גרועים למה אני ממשיכה לחלום אותם? שיפסיקו כבר להזכיר לי תעבר שלי חשבתי שהם הפסיקו כי לא חלמתי עליהם כבר חודשיים אבל כנראה שטעיתי ...
"אמליה וויליאמס תזיזי תעצמך מהמיטה את עוד תאחרי !"
קולה של אימי היה יותר חזק הפעם
"אני כבר קמה" צעקתי חזרה מקווה שהיא תניח לי
העפתי את הסמיכה מעליי יוצאת מהמיטה הנוחה והחמימה שלי נכנסתי למקלחת שנמצאת צמוד לחדר שלי פשטתי את בגדיי מפעילה את זרם המים הקרים זה בטח מוזר כי בדרך כלל אנשים מעדיפים מים חמים אבל משום מה אני אוהבת את זה קריר אני מרגישה שכול הגוף שלי משתחרר ונרגע אחרי שסיימתי עטפתי את המגבת סביב גופי עושה את דרכי חזרה לחדר שמתי את את הבגדים שהכנתי לי גינס כחול פשוט וחולצה מכופתרת בצבע,כחול ומעל עליונית כחולה החלקתי לרגליי את נעלי הסנייקרס הלבנות שלי
הבטתי במראה מרוצה בסך הכול אני מודעת לצורת הליבוש שלי אפילו שהיא לא הכי מחמיאה ויפה אני אוהבת את זה אני לובשת מה שנוח לי , ומרגיש לי נכון "אמלי" היא השתמשה בשם כינוי שלי אני שונאת שקוראים לי ככה דפיקה קטעה את מחשבותיי
לא הספקתי לענות ואימי נכנסה לחדר גילגלתי את עיניי חולפת על פנייה לוקחת את המסרק שעל השידה ומתחילה לסרק את שערי שהיה מעט רטוב מהמקלחת , התיישבתי על קצה המיטה מחכה שתדבר שהיא הבחינה במבט שלי היא פצתה את פיה "המונית מחכה למטה " היא אמרה עינייה מביטות בצמא שקלעתי לצד
ברור שהיא תשלח אותי במונית ולא תטרח להסיע אותי בעצמה אני לא מאמינה שבאמת ציפיתי לזה ממנה "טוב אני כבר יוצאת" אמרתי בקרירות מביטה בקיר שמולי שהיא תלך כבר זה כול מה שרציתי באותו הרגע שפשוט תניח לי
אני עצבנית ואני לא רוצה להוציא את זה עליה למרות שמגיע לה ,היא כנראה הבחינה בזה אז היא הנהנה והיצאה מהחדר
הבטתי שוב פעם במראה שהכול נראה טוב
לקחתי את התיק מניחה אותו על כתפיי
הסתכלתי על החדר שלי בפעם באחרונה
אני לא מאמינה שבעד כמה שעות אני יהיה רחוקה מפה סגרתי את הדלת יורדת במדרגות לכיוון הסלון אמא שלי ישבה על הספא עינייה עברו להביט בי שצעדתי לעברה היא קמה ממקומה תופסת אותי בחיבוק יצאתי מההלם הקטן שנכנסתי עליו ועטפתי את זרועותיי סביבה "תיזהרי ,ותתקשרי כול יום אוקי?! "
קולה יצא חלש מהרגיל ואכפתי? ממתי אכפת לה ממני, הנהנתי מביטה בעיניה
"אני צריכה ללכת " מלמלתי מקווה שהיא שמעה אותי התנתקתי מהחיבוק שחלקנו ,בלי לחכות לתשובה שלה יצאתי מפתח הביתה נכנסת למונית שחיכתה לי בחוץ היא עדיין עמדה מחוץ לדלת מנופפת לי לשלום נופפתי לה בחזרה עם חיוך קטן. המונית התחילה לעשות את דרכה מחוץ לשכונה בה התגוררתי העפתי מבט אחרון בבית שגרתי בו בשכונה שגדלתי בה אני מדחיקה את המחשבות על הגעגועים והמרחק אני עוד יחזור לפה אולי לא בקרוב אבל אני יחזור הבטחתי לעצמי
הלחץ התחיל להיבנות בתוכי שקלטתי שבעוד כמה שעות אני יגיע לאונברסיטה שכול כך רציתי להתקבל וזה סוף סוף קורה אני מתחילה חיים חדשים במקום חדש ככול שחשבתי על זה
זה נראה לי מפחיד יותר , האם אני יסתדר שם? יכיר חברים חדשים? או שאני ישאר הילדה השקטה שתמיד לבדה ואין אף אחד מסביבה
אני בכלל מוכנה לזה ? לחיים חדשים להתחלה חדשה להיות רחוקה מכול מה שהכרתי עד עכשיו למה שאני רגילה כנראה שתצטרכי לגלות את זה
קול קטן בראשי אמר הסטתי את מבטי לחלון אני כבר יכולה לראות את הבניינים הגבוהים של האונברסיטה ממה שהבנתי זה האונברסיטה הכי חדשה וגם הכי טובה וזה קצת שונה מאונברסיטות אחרות אני באמת מוכנה לזה? השאלה חזרה שוב בראשי
"הגענו"
