It's Tough To Be A Hufflepuf

הדבר הראשון שאי פעם כתבתי!

הממ, אז כתבתי אותו בכיתה ג', כיום אני ב-'.
ולא סיימתי אותו.
אז אל תצפו ליותר מידיי.
ההשראה שלי הייתה לקוחה מאיזושהי בדיחה על 0 ו- 8 מתנשא.

0 אחד, שלא רצה לעשות סטלבט על אף אחד, החליט לשים חגורה, כדי לעשות רושם על המראיין ולהתקבל לעבודה.
כמה ימים לפני כן: ה0 הזה קרא את המודעה, וניסה לשאול מה התנאים להתקבלות, ועובד אחד אמר לו:" היי, תקשיב לי אם אתה סומך עלי. לא יקבלו אותך. הם בחיים לא יקבלו אפסים. אני מצטער. אבל אני יידבר [ה.כ. בוכה באותיות אית"ן]  איתך. הינה, קח תמספר שלי' וחילק לו פתקית שרשום עליה מספר טלפון.  ביי"
וכש0 הזה הגיע הביתה, נקרא לו דני, התקשר, העובד, נקרא לו סוד, סיפר לו סוד סודי מאוד:  'אני בעצם 0' זה כל מה שהוא הצליח לשמוע. הוא 0? אבל הוא נראה כמו 8 מכובד!!  ולפני שניתק, כמובן כי חשב שהוא פסיכופת, שאל אותו:" איך אתה .. איך אתה עושה את זה?" וניתק. כן, ניתק. עוד לפני שהספיק לענות לו. והלך לישון.
ובכן, עוד 4 ימים לראיון! דני ה0 חשב, חשב, עלה לו רעיון, והתלבט. התלבט אם לעשות את הדבר הזה שעלה לו בראש או לא. למה לא ? הוא פחד. הוא הרגיש שהוא... או.. רגע.. אולי...
המון לחץ היה לדני. המון. לכן החליט ללכת על הרעיון שצץ במוחו.
ובכן, הוא הלך . הלך והלך ובסופו של דבר, הגיע. הכניסה למסעדת החלומות שלו כבר לא הייתה כפי שהייתה הכניסה הקודמת. עכשיו? עכשיו אפילו אין לבטא את מה שהוא הרגיש. הלב שלו פעם בקצב כלכך מהיר. בום בום בום, בום בום בום. לבסוף נכנס. וחיכה לתשובתו. היי, אתה יכול בבקשה לקרוא לסוד? אני הזמנתי הזמנה ועד עכשיו לא קיבלתי, רק הוא יודע את הפריטים! לא אכפת לי שהוא עסוק! בבקשה. הוא יודע מי אני! כן , זה ייקח רק דקה. תודה רבה!!
Whit!! Wow!  [ה.כ. הכוונה ל-Wait.]
יצא לו אנגלית מרוב שהיה בהלם. אתה שם טיימר?
אוקיי . אוקיי!! רק תקרא לו בבקשה!!
"היי. כן לפני שאתה אומר אני יודע שיש טיימר. התשובה שלך זה חגורה. להתראות!
הלם. שקט . פחד. הלם (שוב!!!!!!!!!)[ה.כ. ה"שוב" לא היה הערת הכותבת. רציתי להכניס את זה בתור חלק מהסיפור. *סמיילי בוכה מיאוש * ]  חגורה?! חגורה?!?! מה קורה פה ??!!
רגע. אני חושב ....?
"אני יודע!!!!!"
הוא צעק את זה כל כך חזק

...
זהו, פשוט אף פעם לא המשכתי את זה והוא מסתיים במילים האלה. כיף!
טא-טא,
הסבתוש האהובה עליכם