This Is Me

פרק 1

פרק 1

והינה לו עוד יום בחסות רויי הוצאות בע"מ זאת חברת ההוצאות בה אני עובדת כבר חצי שנה בתור עורכת ספרים התפקיד שלי, טוב חלומה של כל אישה לקרוא את הספר לפני שהוא יוצא לאור ולשלוח לסופר/ת ביקורת על הספר, כמובן שעשיתי הרבה כדי להגיע למקום הזה אבל עדיין אני לא במקום שאליו אני רוצה להגיע, במהלך החצי שנה הזאת הצלחתי לקבל קידום קטן לקראת המטרה הסופית להיות סמנכ"לית ושותפה בחברה זה ידרוש ממני עוד הרבה שנים אבל אני רק בת 24 עם חלומות גדולים.
פניתי למשרדי הקטן אותו אני חולקת עם חברתי הטובה נורי חיוכה התרחב שראתה אותי בזווית עיניה כאשר מצאתי אותה קוראת עוד אחת מהטיוטות של מיכל שרוני סופרת העל, "נו איך מתקדם הספר יש עניין, אני מתה על הכתיבה שלה כל כך שנונה והדמיות אין אתה מוצא את עצמך מתחבר אליהן כאילו אתה נמצא בסיפור" אמרתי לחברתי "אני בהחלט מעריצה את הכתיבה של מיכל אבל הספר הזה שונה גולי" שם הכינוי שלי התגלגל על לשונה עם טון ביקורתי בהחלט "שונה, במה הוא שונה בדיוק?" שאלתי והרמתי את גבותיי "הדמות הראשית אישה חלשה חסרת עמוד שידרה שנגררת אחרי הגבר כאילו באמת איזה אישה תרצה לקרוא ספר על אישה קטנה שמשמשת כסמרטוט לבן זוגה" הטון הביקורתי ועיניה החומות ירו חצים של זעם קל "וואו תירגעי שם הענק הירוק, יכול להיות שתמשיכי את הסיפור והדמות תעבור תהליך מיכל מתה על לעצב את הדמות תוך כדי הסיפור, תני פה הזדמנות ילדה " פניה התרככו למשמע דברי "אז מה גולי איך לך מתקדם, נשארו לך עדיין שלושה ספרים לבדוק בסופ"ש? כי ממש תכננתי שנצא למסעדה החדשה שפתחו ברוטשילד" תחינה נשמה בקולה הרמתי את ראשי לחברתי הטובה "כן, אני מצטערת אבל אני שקוע, יעקוב שלח אותי גם לדיון שיש עם רויי, אני עדיין מקווה שהוא יתחרט למרות שהוא הסביר לי שזה לטובתי, שפשוף טוב לעתיד כך הוא אמר לי" עניתי במבט מעט מיואש רויי הבוס הגדול אומנם בן 30 עם חברה מובילה בשוק ההוצאות אבל הבחור בהחלט מפחיד, טוב לפחות ככה שמעתי "הבנתי אותך אז אני מבטל לנו את היציאה אבל בערב גולדה כן?" נוהל שבת שלי ושל נורי מגיל 20 שבו עברנו לגור ביחד יום שבת זה גולדה, הריב הקבוע יוגורט או גלידה תמיד אנחנו מוצאות את עצמנו עושות אבן, נייר ומספריים כמו ילדות "ברור אני מחכה לזה עכשיו אם תסלחי לי יש לי דיון מטורף להצטרף אליו ולנסות להיבלע בין אנשי החליפות" קמתי ממקומי ולקחתי איתי את הפנקס והעט יצאתי מהמשרד ויכולתי לשמוע את נורי צועקת לי מרחוק "תראי להם מה זה ילדה" חיוך קל עלה על פניי אך עדיין הייתי בלחץ רבת והינה אני נכנסת לחדר הישיבות הגדול בבנייני המשרדים שלנו שבתל אביב, וואו הנוף מפה חשבתי לעצמי הוא מדהים לא יכולתי להתעכב יותר מידי על הנוף מאחר הייתי חייבת לתפוס את מקומי בין כל האנשים, לקחתי לי מקום צדדי ושקט מקום בו אני אוכל לכתוב לי הערות ולא להתבלט יותר מידי.
לאחר כמה דקות המקום היה מלא הרבה קבוצות שוחחו על הספר החדש החם הבא, על עליות המחירים ונושאי הקידומים הבא, ואז בשנייה אחת שקט כל השיחות פסקו שאדם יפה תואר בעל חליפה שחורה מבנה גוף שרירי ובעל כתפיים רחבות ושער שחור נכנס לחדר בלי להעיף מבט לאיש, זה רויי הנחתי בראשי אין אדם אחר שהנוכחות שלו השרתה כל כך הרבה פחד, "הפתח ואומר שהדיון הבא בא לעלות פתרונות של ירידה בקניית ספרים מודפסים כך שלמי שאין פתרון טוב או יש לו שאלות קיטבג להגיד שיצא מעכשיו" הקול הבס שלו חדר לי לאוזניים וגרם לי לצמרמורת אכן מפחיד אבל אז יכולתי להבחין בעיניים הירוקות שלנו וואו, ה' בהחלט לקח אותו פרויקט אישי נראה לי שהוא המשיך לדבר אבל לא הקשבתי בהיתי, הלסת החזקה שלו בעלת הזיפים השפתיים הוורודות  והמשורטטות שלו אפו הסולדת העיניים, העיניים הירוקות האלה ששידרו ביטחון היו אפלות קצת, נהרתי את ראשי תתרכזי גל תתרכזי יש לך פה הזדמנות טובה להתקדם לקחת רעיונות וללמוד מהגדולים פוקוס, הרמתי את ראשי אל בחור בסביבות גיל החמישים לחייו "לפי דעתי הורדת המחירים תביא לעלייה בקניה אולי נכריז על מבצע 2 במאה כמו פעם-" הבחור לא סיים את רעיונות כאשר הקול הזה קטע אותו "לא, ואמרתי בלי רעיונות מטומטמים, אנחנו פה כדי לקדם את המכירה בלי לפשוט את הרגל" וואו הבחור בהחלט רע, הינן זריזות הבחור המבוגר ואז שקט פשוט שקט, כבר יכולתי ליראת את פניו של רויי מתקשים למשמע השקט הזה, "אין רעיון באמת לאף אחד, איך זה יתכן בשביל מה אני מחזיק אותכם פה אז" הרים את קולו כולנו השפלנו מבט ונרתנו מהטון שלו, "את כן את הבחורה הנמוכה שם עם הפנקס הוורוד" פנה אלי עם מבט כועס ,רגע אחד לי יש פנקס וורוד אני....הוא הרגע דיבר אלי איך הוא יודע שאני נמוכה אני יושבת בכיסא כמו כולם "אמממ אפשר יש כמה שפשוט " גמגמתי ולא הצלחתי להשלים את המשפט עם גרון יבש ולחיים אדומות ניסיתי לפעול מהר "קצת יותר מהר אני מחכה" והינה המבט הזה שמכניס אותי ללחץ קל, גל תזכרי מי את אמרתי לעצמי, התיישבתי זקוף חיככתי בגרוני כדי להוציא טון יציב יותר "מכירת סופרות" אמרתי בטון בטוח והחזרתי לו באותו מבט "תפרטי" נקב "מכירת סופרות נעשה מכירה שהסופרות עצמן משווקות את הספרים שלהם ניצור מעין חיבור כזה בין הקוראות לסופרת, כל אחת תוכל לקנות את הספר מהסופרת עצמה תזכה למפגש והקדשה" חזרתי לעצמי, בוםם מה תגיד על זה מר רויי אמסלם, חיוך קל הזדחל על פניי, הוא הינן אלי אבל עדיין לא הוריד את המבט "זאת התחלה של משהו, תגיעי אליי למשרד אחרי הדיון" הצביע אלי והסתובב לבחור הבא שהעלה פתרון, שיט מה עשיתי יש לי מספיק עבודה ועכשיו זה לעבוד עם מנכל החברה להיות איתו באותו משרד ,וואי נו באמת גל מה עשית, שידרתי ביטחון ושהכל קטן עליי אבל בפנים צרחתי.
הדיון הגיע אל סופו חיכיתי מעט דיברתי עם הפקידה של רויי נשמתי שלוש נשימות ודפקתי על הדלת הגדולה שלו, זה עכשיו או לעולם לא "תכנסי" שמעתי את קולו מבעד לדלתת פתחתי את הדלת וראיתי אותו עם מבט אל הדפים בשולחן, באמת אפילו לו תזכה אותי במבט מר אמסלם, ניסיתי לזוז ברעש כדי שיבחין שנכנסתי אך כלום, החלטתי שאני אתיישב בכיסא מולו כך בטוח ישים לב אליי התיישבתי בכורסא השמאלית שיותר רחוקה ממנו ולקחתי לי רגע לחקור את משרדו גדול ומסיבי בדיוק כמוהו הכול שחור בלי תמונות או עציצים בלי שום דבר שיסגיר עליו חוץ מתעודה אחת שנתלתה על הקיר "רויי אמסלם סיום בהצלחה קורס קצינים מג"ב" וואו אז משם הוא קיבל את המבט הקשוח "כן איפה היינו" רויי קטע אותי במהלך שסרקתי את משרדו "קראת לי מר אמסלם, אמרת לי לבוא אחרי הדיון" עניתי בענייניות "כן, כן נכון גל אמרנו לגבי הפתרון של הספרים המודפסים" גל וואווו גל השם שלי נשמע כל כך טוב על השפתיים שלו מאיפה הוא יודע את השם שלי אני הרי עוד אחת מהעובדים הזוטרים שלו, התאפסתי והשבתי במהירות "כן זה לגבי הפתרון", "הבנתי אני רוצה שתתחילי לעבוד תחתי"- בטח שאני אעבוד תחתך כמה שתרצה-" דיברתי עם יעקב עלייך הבנתי ממנו שיש עם מה לעבוד"-אתה בודק עליי מר אמסלם כמה נחמד מצדך-"לכן בחודשים הקרובים אני רוצה לתת את פרויקט לקידום הוצאת ספרים מודפסים לך"-הפה שלך יכול לספר לי איך אלפקות באות לעולם ואתה עדיין תעניין אותי, רגע מה הוא אמר עכשיו פרויקט אני, ניהרתי את ראשי ובעיניים גדולות אמרתי לו "אני....אתה רוצה שאני ינהל פרויקט בסדר גודל כזה מר אמסלם עם כמה שזה מחמיא לי יש לי גם את העבודה המשרדית הרגילה ואני לא חושבת שיש לי את הניס-" קטע אותי כמו שקטע את הבחור בדיון "מה שאמרתי זה מה שיקרה, נחלק את העבודה הרגילה שלך בין העובדים את תהיה רק על הפרויקט הזה תחת אישורי על כל דבר אני רוצה שתבואי ותקבלי אישור" הידד לי עוד זמן עם מר אופל, "הבנתי מר אמסלם אבל אני חושבת-" שוב הבחור לא יודע לדחות סיפוקים "אמרתי תבצעי אין פה יותר מידי" כן ברור שאין פה יותר מידי רק פרויקט בעליות של מיליונים תחת הכתפיים שלי , " הבנתי מר אמסלם" אמרתי בכניעה "מעולה אז תתחילי ותעדכני את שולה מחוץ למשרד לקבוע לנו פגישה לשבוע הבא" היננתי וקמתי מהכיסא פתחתי את הדלת ובאתי לצאת כשקולו קטע אותי מלעשות את זה "זה רויי לא מר אמסלם אני בן 30 למען השם לא 70 " החלטתי שלזה אני לא אענה גם כן פוץ, סגרתי אחרי את הדלת והלכתי לדלפק של שולה לקבוע את הפגישה המדוברת, רק רציתי לחזור למשרד שלי לספר הכלל נורי ולהוריד מעצמי את כל היום הזה.