This Is Me

פרק 2

פרק 2

"מגודלים" זה הסרט שאני ונורי יושבות עכשיו מולו עם קילו גלידה- כן ניצחתי- מצחקקות ועייפות אל מול הטלוויזיה בסלון הקטן שלנו, "אז גולי מוכנה למחר פגישה עם אדון אופל" אחרי שסיפרתי לנורי את השתלשלות האירועים החלטנו על שמו החדש לבוס החמוד שלנו-מר אופל, "האמת אני מקווה שזה יעבוד, כמה יופי ככה רוע" עניתי תוך כדי שאני לוקחת לעצמי עוד כפית מגלידת הביגלה המלוח שלנו "אני חייבת לחלוק איתך קצת צ'וס ששמעתי במשרדים על מר האופל שלנו" הראש שלי הסתובב בחדות אליה "וואו גל תזהרי שהראש לא יצא מהמקום" צחקה עלי נורי "נו ספרי כבר מה אמרו עליו?" האצתי בה "מסתבר שרויי אמסלם שלנו בשלבי גירושים מכוערים מאוד, הוא מצא את אישתו האהובה עם החבר הכי טוב שלו במיטה שלהם, לא רק זה הזונה הקטנה דורשת עכשיו חצי מכספי החברה" הלם, הלם הכה בי מי יכולה לעשות דבר כזה אכזרי תפסתי את פני "לא מאמינה לך, טוב עכשיו אני קצת מרחמת על מר אופל, לאף אחד לא מגיע התנהגות כזאת" הודאתי לפנייה "כן, טוב אי אפשר לדעת מה קורה בין בני זוג" כמה שצדקה נורי ליבי עדיין יצא לרויי, "טוב גברתי לך יש יום חשוב מחר שיצריך ממך שנת יופי טובה" הכריזה נורי, כיבינו את הטלוויזיה, התחבקנו וכל אחת פנתה לחדרה, אני ונורי עברנו הרבה ביחד יצאנו ממשפחות לא מתפקדים מצאנו את עצמנו בעולם הגדול ובזכות כל זה אנחנו הנשים שאנחנו היום, "לילה טוב מותק, מחר יום חדש" צעקה לי נורי מהחדר מולי "לילה טוב נסיכה, נקווה לטוב" וכך הלכנו לישון, אני במחשבות על מחר כל רגע בסביבת רויי אמסלם עושה לי צמרמורת, אני חייבת לעשות את זה רק ככה אני הראה לו מה אני שווה.
יום ראשון מי אוהב את יום ראשון? למה אי אפשר פשוט לדלג ישר ליום שני?
נאנחת הכנסתי את רגליי לסקיני השחור שלי החלטתי ללכת היום על לוק אשת העסקים שלי יחד עם טופ לבן ובלייזר שחור, הבטתי במראה נשמתי שלוש נשימות , "את יכולה לעשות את זה גל שמעת אותי זה שלך" כן, דיברתי לעצמי אני עושה את זה די הרבה אם להגיד את האמת,  "נורי קמת" דפקתי על דלתה של חברתי, נורי היא לא אדם של בוקר ההפך הגמור ממני, שמעתי המומים מהחדר והחלטתי שאני אקח את זה ככן.
הכנתי לשתיינו כוס קפה כדי שנצליח לשרוד את היום הזה, "וואו מי זאת היוקרתית הזאת" קראה אליי נורי, "זה רק בלייזר נור בחייך אני באה היום כאשת עסקים" גיחכתי "אשת עסקים את אומרת כן זה בגלל העסקים ולא בגלל מר אופל" קראה אלי תיגר "תתפלאי אבל לא, החלטתי שאני לוקחת את הפרויקט זה ומראה למר רויי בדיוק מה אני שווה" פניתי אליה והעברתי אליה את הכוס שלה, "אוקי אני אוהבת את הגישה שלך גל פרץ רק לא בבוקר כל האנרגיות האלה עושות לי מיגרנה" החזיקה בראשה "שנצא לדרך אני רוצה להגיע מוקדם כדי לסדר את הדפים האחרונים" לקחתי את התיק שלי והתקדמתי לדלת בייתינו "הי הי קפטן" באה אחרי נור וכיבתה את האורות בחדר.

נכנסתי למשרד שלנו לקחתי את הדפים האחרונים ופניתי למעלית כדי לעלות למשרדו של רויי,
שולה לא הייתה בדלפק אך יכולתי לשמוע צעקות ממשרדו "את לא הולכת לקחת לי את הכסף צאי מהסרט שאת חייה בו גברת בוגדת" זה היה רויי בבירור, אז מה שנור סיפרה יהיה אתמול היה נכון, הסקרנות גברה בי התקדמתי לדלת וצוטטתי "הכסף הזה שלי בדיוק כמו שהוא שלך מר אמסלם, שוב הנושא הזה, מה קרה אמסלם הלב קרח שלך נסדק סוף סוף שראית אותי מאושרת עם גבר אחר גבר שעושה לי טוב" וואו קצת רגישות אישה חשבתי לעצמי "כן מר אמסלם מה הבעיה שלך עכשיו זה אולי כי אף אחת אחרת לא רוצה אותך, כי אנחנו בתהליך כבר שנתיים ולי יש מישהו שמחכה לי ומנשק את האדמה עליה אני הולכת, ולך לך לא נשאר כלום רויי היקר, אף אחת לא תיקח אותך תאמין לי אני עשיתי את הטעות הזאת בשביל כל המין הנשי" טוב לזה לא יכולתי לשתוק בלי לחשוב פעמיים או מה אני עושה נכנסתי למשרד של רויי כסערה, שתי זוגות עיניים הביטו בי בשאלה, שיט מה אני עושה לא תכננתי את זה, שוב גל האימפולסיביות חשבתי שעבדנו על זה, שוב מדברת לעצמי.
"מאמי, חשבתי שזה יהיה בסדר להיכנס" פניתי לרויי שהיה עכשיו עם מבט יותר תוהה ממה שהוא היה לפני כן, החלטתי שאני מתקדמת לעברו "רציתי לראות אותך לפני שהיום המטורף זה מתחיל " ראיתי את המכשפה יורה אלי חצים, מה קרה פתאום רע לך שיש לו מישהי היא גיחחה קלות, או לא מותק לא מגחחים על גל פרץ הגעתי קרובה ממש לרויי שעדיין היה עם פרצוף לא מבין והתישבתי עליו, כן בדיוק כמו ששמעתם התיישבתי על יריכו הימני כאשר ידי נכרכו סביב כתפיו, ואיזה כתפיים יש לו כמה רציתי לאחוז בהם, הבטתי בו ארוכות רציתי כל כך רציתי שיבין את המשחק שאני עושה פה לאחר שתיקה ממושכת רויי הוציא קול "אני שמח שבאת מאמי עכשיו היום שלי הרבה יותר טוב" יש 1-0 לצוות אמסלם הוא שם עלי את ידיו ידו מאחורי גבי והיד השנייה על יריכיי ומה שזה עשה על גופי לא יכולתי לשבת בשקט, כולי נוזלת וואו לגבר הזה יש וורידים על הידיים איך אני אוהבת , חייכיתי עליו שהבין מה אני עושה והעפתי מבט אל גברת רשע "סליחה לא התכוונתי להפריעה זה משהו חשוב?" פניתי לשתיהם "לא יפה שלי, שום דבר לא חשוב יותר ממך" וואו כמה רומנטי ודביק מי ידע שרויי אמסלם הבוס הקשוח שלי יכול להיות כזה, עוד מבט ממושך בינינו, רק אני מרגישה את זה מה שהולך, פה ניהיה לי חם, מה עשיתי!?!? "לא ידעתי שיש לך מישהי רויי" אמרה גברת מכשפה שאת שמה אני עדיין לא יודעת "לא שמעתי עלייך מעולם" ענתה במבט מתנשא, רויי כתגובה משך אוי יותר אליו, וואו החזה שלו מישהו פה תאמן שעות נוספות בא לי ולהרגיש את השרירים האלה ממש כאן ממש עכשיו מול גרושתו, הסתובבתי אליה ועניתי בחיוך "איזה קטע גם אני לא שמעתי עלייך, אני גל פרץ ואת?" חיוך זדוני צץ בין שפתי, לא מתעסקים איתי מכשפה "לירז, לירז אמסלם אישתו של הגבר שאת יושבת עליו עכשיו" הרימה אליי את מבטי, או זה בהחלט קרב חתולות "לשעבר, אישתי לשעבר, את כבר מזמן לא אמסלם את לא ראוייה לתואר הזה" ענה לה רויי בטון שלו שירה חצים, "אוי נו באמת רויי אתה רוצה שאני האמין להצגה הזאת שלך שילמת לבחורה המסכנה כדי שתבוא ותעשה את כל זה" נופפה בידייה וביטלה את הרעיון שאנחנו זוג, "אוי מתוקה אנחנו בהחלט זה לא משחק" והינה החתולה שבי יצאה, תפסתי בפניו של רויי קירבתי אותו אלי והדבקתי את שפתינו, קפה, יש לו טעם של קפה, השפתיים האלה כל כך רכות כל כך , רויי משך אותי יותר אליו כך שיכלתי להרגיש את הבליטה בין מכנסיו, שיט זה לא אמור להגיע למצב הזה, הנשיקה בינינו התעצמה כאילו רבנו על שליטה, הלשונות שלנו התאחדו ולמרות שראותיי לא עמדו בזה לא יכולתי להוריד את השפתיים שלי מימנו, התחלנו להתנשף והספקנו כבר לשכוח שגרושתו בחדר רק כשהדלת נטרקה קפצתי ממקומי הבטתי ברויי שחררתי את ידי מפניו וקמתי ממקומי בקפיצה, "כן נראה לי שכדי שאני אלך, לא נראה לי נכנסתי בזמן טוב, אני אדבר עם שולה על פגישה מחודשת" אמרתי אליו במרץ שתוך כדי התהלכתי לעבר הדלת "את לא הולכת לשום מקום גל שבי" אמר בטון הנמוך שלו, שיט נדפקתי למה אני אימפולסיבית למה, במבט מושפל התיישבתי על הכיסא השמאלי כמה שיותר רחוק ממנו, לא רציתי שנדבר על מה שקרה לא רציתי שינזף בי רציתי שנתנהג כאילו כלום לא קרה, "מה זה היה למען השם גל, מי את ומה את חושבת שאת מתערבת לי בחיי, אני הבוס שלך אם שכחת" צעק עלי, איי אני עזרתי לך פה חשבתי לעצמי אך לא הייתי מוכנה להגיד את זה בקול "סליחה זה פשוט שבחוץ שמעו את הריב והייתי מוכרחה לעשות משהו ש-" הצעקה הבאה שלא הקפיצה אותי ממקומי "ממש לא אכפת לי מה שמעת מה שהיה פה לא קרה עכשיו קחי את הרגליים שלך ועופי לי מהמשרד, תעשי לעצמך טובה ואל תראי את הפרצוף שלך היום מולי" נהם והכה את השולחן, קפצתי במקומי, רק רציתי להראות לה שהיא פספסה ושאסור לדבר ככה לאף אחד, עם מבט לריצפה יצאתי מהמשרד, אולי הוא צודק לא הייתי צריכה להתערב ככה לא השארתי לו מקום הוא היה חייב לשקר שאני החברה החדשה שלו, ועוד נישקתי אותו פאק השפתיים שלי מעקצצות עליו שאני נזכרת בזה, מה עשית גל דפק את הכול.