חזק יותר מגעגוע

ליאם

אז הכול התחיל כשהייתי בתחנת האוטובוס הצפופה ליד מלא אנשים מסריחים. איו באלי להגיע הביתה לעשן סיגריה ולהתקלח יש האוטובוס הגיע אני יכולה ללכת. הביתה!  עליתי לאוטובוס ואמרתי  בראשי אוקיי עכשיו אפשר ללכת הביתה אחרי היום המסריח הזה. רגע באיזה תחנה אנחנו נוסעים? פתח תקווה?!?!?! אני גרה בראשון לציון! היי סליחה, נהג האוטובוס שאל אותי "כן ילדה רצית משהו?" אמרתי "אתה מגיע לראשון לציון?" הוא השיב לי "לא אנחנו נוסעים רק לפתח תקווה" רגע אמרתי לעצמי אז איפה אנחנו עכשיו?! *רואה שתפסו לה את המושב* סליחה? זה המושב שלי.. "אוי אני כולכך מצטער" הוא אמר. אמרתי לעצמי בראש אומייגד אני חולמת?!?! כזה בחור חתיך מדבר איתי ליבי הפשוטה?!?! אני פשוט עומדת להתעלף!!!! "אמ סליחה?" אמר לי "רצית לשבת פה נכון?" אה כן כן אמרתי בגמגום רציתי לחזור הביתה כי לא ידעתי איפה אני ובאותו הדקה נגמר לי הסוללה ואמרתי "פאק אני כזאת חסרת מזל אני שונאת את עצמי" והבחור החתיך ממקודם התחיל לדבר איתי "את לא יודעת לאן את הולכת? אני יכול לנסות לעזור לך, שמעתי שנגמר לך הסוללה קחי זה טלפון שלי" אני הייתי אדומה כמו עגבנייה באותו הרגע בדקתי את הקו של האוטובוסים היום והבנתי שזה האוטובוס האחרון שיגיע היום ואמרתי "פאק" בלב הוא שאל אותי "איפה את גרה?" עניתי לו בגמגום יתר "ר-ראשון לציון " "אוי את רוצה לישון בדירה שלי?" אמר לי ואז באותו הרגע אני רציתי להרוג את עצמי מבושה. ואמר "הכול בסדר אני גר לבד את יכולה לבוא" ואמרתי תודה לך אמ.. מה שם שלך שוב במחשבות: פאק פאק פאק פאק פאק פאק אה סליחה שלא הצגתי את עצמי אני ליאם