נשיקה בחצות-bxb

נשיקה בחצות-פרק ראשון

״אתה באמת לא חייב ללות אותי לשער כל תחילת שנה״ לואי הביט בעני אימו המאמצת, יודע שמה שיואמר עכשיו, ירגיז את העומד מולו. אממ כן ירגיז-בלשון המעטה.

״ילד שלי אני צריך להבהיר לך כמה דברים״ המלוכסן עינים הסתכל על בנו במבט נוקב ״אתה התינוק שלי ותשאר כזה גם בגיל 200, אתה לא שונה מהיום שבא מצאתי אותך בבית חולים בגיל שנה״ האב ליטף את גבו של הילד, הילד שלו, וכמה שהוא אוהב אותו...

׳כל תחילת שנה, אותו סיפור של מצאנו אותך בגיל שנה בלה בלה בלה׳ לואי חשב לעצמו, אבל אם כמה שלא אהב את הפארנואדיות של אמא מאמץ שלו, הוא חייב לו את החיים שלו,

מאז שהוא זוכר את עצמו, הוא תמיד היה מוקף בחום ובאהבה של שני הוריו, שניהם בנים , שניהם גידלו אותו כשהם ממש צעירים ושניהם היו חדשים אז באמריקה,
גאנגקוק וטאהיונג נתנו לו את כל מה שהיה צריך ורק חלם, גם אם זה דרש מהם לעבוד עוד יותר.

״אני אוהב אותך טאהיונג, תודה על הכל״ הוא נופף מבט אחרון ל״אמא״ שלו והתסובב לכון שער הבית ספר, מוכן להתחיל את השנה האחרונה שלו בכלא היחידי שפועל על פי חוק, הניקרא בימנו ״בית ספר״.
״בוקר טוב לואיס מוכן לשנה האחרונה?״
הןא הסתכל אחורה, מביט על חבריו הטובים מהחטיבה, שון וג׳ואי, שהתקדמו אליו בצעדים גדולים ונרגשים,
״כן כן מאןד נירגש ללמוד״ לואי גלגל את עניו גורם לשנים האחרים לצחקק,
״כלא אנושי״ שון ירק בזלזול לעבר המבנה הגדול שעמד מולם, וג׳ואי, ג׳ואי רק פילל לרגע הזה שיכל להניח את ראשו על שולחן בית הספר ולשקוע בשינה.
-
״חלק ממטלות ומחויבות שהיו לכם השנה״ המורה המשיך להסביר לבוגרים שמולו על השנה המאתגרת שלמולם, ״אתם תצטרכו למצוא מקום בא תמלאו את מחויבותכם האישית, זאת אומרת, כל תלמיד יצטרך לחפש עבודה לאחרי צהריים ויצטרך לתרום מספר שעות ממנה לטובת המדינה , בלעדי זה, לא תוכלו לקבל תעודת בגרות״

״המורה אפשר להתנדב בכל מקום״ אחת הבנות הפופולאריות הרימה את ידה, גורמת לשאר התלמידים להנהן, גם להם הציקה השאלה הזאת.
״כן, כל עוד תעשו שעות כמובן״ המורה אירגן את דבריו והתכונן לצאת מהכיתה,
משאיר אחריו שלושים תלמידים סקרנים וחוששים.
-
״אז איפה תרצה להתנדב?״ שחור השיער הסתכל על לואי וג׳ואי בזמן שהם אכלו צהריים,
״כניראה במקום שיצטרכו ידע במחשבים אתה יודע״ לואי מלמל ונגס בכריך טונה שאבא שלו-גאנגקוק טרח להכין בבוקר.

״אני חושב שאלך להתנדב במספרה״ שון זמזם לעצמו בהתרגשות, ״מטומטם״ ג׳ואי מלמל, גורם ללואי לצחקק,

״ואדון ׳תנו לי לישון׳ איפה אתה מתכון להתנדב , כי השעות הנוספות שאתה עושה זה כל לילה בן כרית לסמיכה״ שון אמר בסרקסטיות,

״אחשוב על זה כבר״ הגבר הבלונדיני והישנוני השיב, מתכונן לשינה קלה בן השיעורים
-
״ילדדד שלייי אך היה ביום הראשון שלך?״ צעקות של התרגשות קידמו את פניו של לואי בכניסה לביתו, ״היה בסדר אמא אתה יודע שאני מעדיף חופש, אבל איכשהו אעבור את זה״ לואי מלמל בעודו מחבק את האמא הנירגש שלו.

״שמעתי שאתה צריך למצוא מקום להתנדב, ובגלל הידע הגדול במחשבים שרכשת בעזרת דוד ג׳ון, תוכל לעבוד אחרי צהריים כמזכיר, ואני מכיר את המקום המושלם״ טאהיונג המשיך לדבר ללא הרף, גורם ללואי לגלגל עיניים ולחייך מהדאגה שחש.

״ממממ מזכיר זה נישמע טוב״ לואי חשב-אמר בקול,
״כן, אני אדבר עם קוק והוא יסדר לך, אל תדאג הבוס שמה ממש איכפתי, אתה תעבור לצידו כמו שהבנתי״ טאהיונג מזג אוכל והלך לסדר את המטבח, משאיר את לואי מלא במחשבות.
-
״אני כניראה אעבוד כמזכיר באחת מחברות ההייטק הגדולות״ לואי אמר לשון, מעביר את ידו בשערו וממשיך לחשוב על זה שוב,

״היי תפסיק לחשוש, אני בטוח שתצליח, וזה רק שעתיים ביום אחרי צהריים״ שון ניסה לעודד את חברו השקוע במחשבות.

״אני בטוח״ לואי מלמל לעצמו, ממשיך לחשוב.