אתה הלכת הביתה פצוע באותו היום.
עקבתי אחריך.
חיכיתי לראות את הדמעות בעיניך, אבל לא ראיתי אותן.
רק דיכאון עמוק שאף אחד לא הבין.
אבל אני הבנתי אתה יודע?
אני גם לא בחרתי להיות כאן.
ועכשיו אני עוד יותר לא רוצה.
כי אתה לא כאן, אז מה זה שווה?
לפני שנכנסת לבית שלך, אני עצרתי אותך.
אמרתי לך שאני מצטער שלא עזרתי לך.
אתה רק חייכת חיוך חסר חיים ואמרת לי שזה בסדר.
"אני רגיל לזה"
איך זה בסדר????
YOU ARE READING
"לעולם לא ניפרד"
Fanfiction"אני לא אוהב גשם" לחשת לי. אני מיד חיבקתי אותך. "אתה לא חייב לאהוב גשם, העיקר שתאהב אותי"
