בת הרה 2: אספרנה בסכנה

שלום מחנה החצויים! אספרנה הגיעה!

(נ"מ אספרנה)
מחנה החצויים?! איך הגעתי לכאן! אבא ואמא כל כך דואגים לי בטח!
"איך הגעתי לכאן?" אני שואלת.
"את אמורה לדעת, לא?" שאלה אוליביה.
זאת בטח בדיחה.
"נעמי! זאת עוד אחת מהמתיחות שלך?!" שאלתי ועיניי חיפשו אותה.
"איך פה שום נעמי. קרה לך משהו?" שאלה הנערה והצמידה את ידה אל מצחי. "יש לך חום?"
אני יכולה ליצור אש! ברור שיש לי חום! הגוף שלי מלא באש!
"זה .. זה גנטי." מלמלתי.

(נ"מ אוליביה)
הנערה שמולי הייתה מבולבלת ללא ספק.
"את רוצה לשתות נקטר?" שאלתי. נקטר זה משקה האלים.
"אהה. מה זה?" היא שואלת. "זה כמו מיץ תפוזים?"
"זה משקה האלים, אבל גם חצויים יכולים." עניתי בצחוק.
"אבל אני רק נכדה של אלים." היא ענתה. זאת הייתה סוגייה מעניינת.
"תטעמי." הושתתי לה כוס מלאת נקטר.
היא טעמה וברגע הזה תחושת הקלה מילאה אותה.
"זה. הדבר. הכי . טעים. ששתיתי מיימי." אספרנה ענתה.
התפלאתי, חשבתי שהיא תגסוס. לפני כמה שנים היה פה אפולו, כבן תמותה וכשהוא שתה את זה... טוב. הוא כמעט מת.
" את רוצה קצת אמברוסיה?" שאלתי. היא הנהנה.
הבאתי לה. "רק אל תקחי את הכל בבת אחת..." והיא לקחה את הכל בבת אחת.

(נ"מ אספרנה)
חבל שהיא לא אמרה לי לפני.
טעם שאין לו הסבר מילא את פי. "זה מה שהאלים אוכלים?!" שאלתי, היא הנהנה.

לאחר מכן, אוליביה עשתה לי סיור והראתה לי את כל הביתנים.
"את... אז ממי ירשת את הכוחות? מהרה או מהפייסטוס?" היא שואלת.
"מהפייסטוס." עניתי.
"מגניב. אבל יש בני הפייסטוס, כמו אבא שלך, שיודעים לעשות אש ולהיות חסינים לאש!" אוליביה אומרת.
"אני יכולה לעשות אש.. פשוט... אמא לא מרשה לי." עניתי. "היא.. היא פוחדת שיקרה לי משהו."
"טוב נו... אני לא מתפלאת." היא עונה. "אבא שלך די הגזים עם האש."
הנערה בת ה16 ואני ממשיכות את הסיור והיא מסבירה לי שלורה, אמא שלי, היא החצויה היחידה שהרה הולידה.
"רגע, אם אמא שלי ואבא שלי חצויים, אז איך אני נקראת?" אני שואלת.
"אני לא בטוחה שיש לזה שם." אוליביה צוחקת.
"את... באיזה ביתן את רוצה לגור? בהפייסטוס או בהרה?"
"אני..."
"עדיף לך בהפייסטוס, את לא רוצה לגור לבד הרי, נכון?" אוליביה שואלת.
אני מהנהנת. "אז בואי תכירי את חבריך לביתן."
"גורג ארלסון, מרי דון, נורה, קרלוס ודורין אלק. תכירו את חברתכם החדשה לביתן!" אוליביה מציגה אותי בפניי החצויים בביתן.
"מי זאת?" קרלוס שואל ומצביע אליי.
"קוראים לה אספרנה, היא הבת של ליאו ושל לורה." אוליביה אומרת.
מבטיהם של הנערים והנערות קופאים.
"לי..ליאו?" מרי דון שואלת. "הוא אגדה אצלנו! אל תגידי לי שגם את יכולה..."
"ליצור אש. כן אני יכולה." אני עונה. "אבל אמא שלי לא מסכימה לי... היא קצת מפחדת."
"למה היא מפחדת? את חסינה, לא?" גורג שואל.
"אני חסינה, היא פשוט מפחדת שמישהו אחר היפגע." עניתי ובזאת רמזתי שאני לא מתכוונת להמשיך את השיחה.
"טוב!" אוליביה מפרה את הדממה. "אני הלך ויחזור עוד חצי שעה כזה, בנתיים אתם צריכים לארוך לה סיור בביתן!"
היא יוצאת ואני נשארת לבד, עם חבורת הנערים.
"אני אעשה לך סיור." מתנדב דורין האלק.

(נ"מ דורין האלק)
ליאו, הוא כמו אגדה אצלנו!
מאז שהוא ולורה התחתנו, כמעט לא רואים אותו.
בזמן שאני עושה לאספרנה סיור בביתן, אני מבחין בדומה בינה לבין אביה.
אני מראה לה את החדר שלה. " אספרנה, תכירי את לואיס?" אני מציג את החדר בפניה.
"לחדר יש שם?" היא שואלת בצחוק.
"היא לא התכוונה." אני אומר לחדר. "לחדרים בביתן הפייסטוס, יש שמות, החדר הוא סוג של בינה מלאכותית, יש לו רגשות ואת יכולה להיות כמו חברה שלו, לואיס יכול להדליק את האור, להשמיע שירים, להפעיל קירור או חימום, לסדר בגדים בארון, לסדר את החדר, ולהשמיע שירים של ברונו מארס." אני מסביר. אני חושב שאספרנה קלטה את העניין. "השירים זה עניין של לואיס."
"שלום לואיס!" אספרנה נופפה אל החדר.

(נ"מ אספרנה)
דפיקה נשמעה מהדלת. דורין ניגש ופתח את הדלת.
קנטאור מוכר נכנס.
"מה את... איך היא.. הנבואה.." כירון ממלמל ומתעלף.