(נ"מ אוליביה)
לא.... לא.... לא..... לא....
זה רע.
קליפסו היא זאת שעומדת מאחורי זה, נירון, קליגולה וקומודוס הם הקיסרים הגדולים ביותר אי פעם, אם הם בחרו בה כשותפה סודית למזימותיהם, הם כנראה ידעו מה הם עושים.
"הקיסרים האלה, הם מסוכנים, נכון?" ביאנקה שואלת.
"כן." אני מאשרת את חששותיה. "אבל הם מתו, אם קליפסו ממשיכה אותם-"
"אז כנראה שתהיה לנו בעיה." דורין פוסק, הוא מביט בי בחשש.
(נ"מ אספרנה)
מה לעזאזל....
"למה שתהיה לנו בעיה? את אמרת שהם מתו, קליפסו לא יכולה להנהיג שלטון כזה, היא לא מספיק חזקה..." אני מתחילה לומר.
"היא אומנם כבר לא בת אלמוות." דורין אומר. "אבל היא בהחלט חזקה, עכשיו שכל הכוח שהיה להם שייך לה-"
"- אין דבר שיוכל לעצור אותה." אוליביה משלימה אותו.
אני וביאנקה מביטות אחת בשנייה, קליפסו נשמעה פתאום יותר מסתם נימפה.
(נ"מ לורה)
בעלי האדיוט... פסטוס האדיוט... ואני האדיוטית.
למה מכל המקומות, אבל מכל המקומות! דווקא פה.
(נ"מ דורין)
ה"נסיכה אנדרומדה" הייתה בדיוק במחצית דרכה לאלסקה.
חברותי למסע נראו מותשות.
השקיעה בעלת אלפיי הגוונים התפרסה מולנו.
"לכו לישון, אני אשאר ער." אני מודיע.
"אני... אני לא עיפה." אמרה אוליביה מפהקת.
"את כן, ואת עכשיו הולכת לישון, ביחד איתן." אמרתי והצבעתי אל קצה הסיפון שם נשכבו אספרנה ואוליביה רדומות כבר.
צחקוק עלה מפיה.
אוליביה ניגשה אל הצד בו ביאנקה השתרעה ונשכבה לידה כורכת את זרועותיה סביב גופה של ביאנקה. לאחר כמה דקות נשמעו נחירות.
עשרים דקות עברו ופיהוק נשמע מפי, אולי גם אני צריך לתפוס תנומה קצרה.
השלחתי הוגן כלפיי חוץ עד שמעתי את חודו נתקע באדמה הקרקעית.
תפסתי פינה בסיפון, ניקיתי את הקרקע עליה עמדתי להישכב.
נשכבתי על הגב, הבטתי בשמים האפלים שהתפרסו מעל פני הים.
הרחתי את עצמי. אוי לי, כמה זמן לא התקלחתי.
לאחר כמה דקות שינה סחפה אותי.
*תחילת חלום*
התייצבתי במבנה ענק, גדול מיימדים.
זהיתי את המקום, זהו האולימפוס.
כסאות האלים היו ענקיים, הכסא היחיד שהיה תפוס היה של אבי, האל הפייסטוס.
"אב...אבא?" אני שואל מנסה למשוך את תשומת ליבו.
האל הוריד את מבטו כלפיי.
"שלום גם לך, בני." הוא אומר בקול צלול.
"אבא, למה... למה אני פה?" אני שואל נדהם סוקר את המקום סביבי.
אבי נראה כמו שדמיינתי אותו.
"דורין, אתה וחברך צריכים להיזהר, המחלוקת בין האלים ועכשיו כל המלחמה... זה מסוכן, אני לא יודע... אני חושב שאסור לכם לעשות את זה, תנו לנו לפתור את הריבים שלנו בעצמנו." אבי מסביר.
ציחקקתי.
"כמו שפתרתם אותם עד עכשיו? מלחמה?" אני מצחקק.
"דורין, זוהי דרכם של האלים..."
"שמחריבה את העולם...." אני ממלמל .
"זאת לא אשמתנו..."
"זאת אשמת קליפסו." אני לועג. "מעניין אותי איך בת אלמוות לשעבר, הצליחה לסכסך ביניכם כך."
"אני..." הפייסטוס התחיל לתרץ.
"אני לא הולך לוותר, תגיד לי רק, איך הכדור שאסקלפיוס נתן לי, אמור לעזור לי, לכדור ארכימדס יש הרבה שימושים, אני שואלת לגביי איך הוא יכול לעזור לי במסע הזה."
"את זה תצטרך לגלות בעצמך..." אבי אומר.
* סוף חלום*
"בוקר טוב." אוליביה רוכנת מעליי.
מיהרתי לקום, אני בטוח שהמראה שלי בחולצת החד-קרן לא החמיא לי.
"בוקר טוב גם לך." אני רוטן.
"מה קרה? הכל בסדר?" היא שואלת בלחש.
"חוץ מהאבא האדיוט שלי, הכל בסדר!" אני ממלמל.
"תן לי לנחש... חלמת עליו." ניחשה.
"והוא רק תירץ ואמר שאסור לנו להתערב בזה, במלחמה שלהם." אמרתי בלעג.
התקדמתי אל כיוון הגה הספינה.
"אוליביה, תרימי את ההוגן!" צעקתי אל קצה הסיפון בו הייתה.
באותו רגע אספרנה וביאנקה התעוררו.
"למה... למה להעיר?!" רטנה ביאנקה.
"בוקר טוב גם לכן!" השבתי בחיוך מתעלם.
אספרנה ניגשה אלי.
"הכל בסדר?" שאלתי.
"כן, אני רק לא בטוחה מה המטרה של המסע הזה-"
"גם אני." קטעתי אותה בדבריה. "אבא סוג של דיבר איתי בחלום.. כלומר, סבא שלך."
כשחושבים על זה... אני דוד של אספרנה!
"מה... מה הוא אמר?" שאלה בחשש וגירדה בראשה.
"הוא אמר לי שעדיף לנו לא להתערב בזה, ושזה לא קשור אלינו. וזה כן, בגלל זה העולם עומד ליחרב." רוטן דורין.
אני מסננת קללה.
"אני מסכימה איתך!" ביאנקה נעמדה לידי.
"רק אני רעבה?" שאלה אוליביה מקצה הסיפון.
התיישבנו במעגל. לרוע מזלנו, האוכל שארזתי נגמר, למזלנו, ביאנקה דאגה להביא עוד.
"אפשר להבין את הרעיון המוזר של ערבוב שוקולד וגבינה?" אני שואל מופתע.
"זה הכי טעים." השיבה ביאנקה בחיוך.
אני לא מבין אותן לפעמים.
"בי.. ביאנקה, עדיין לא שמענו ממך על כוחותיך המופלאים!" אוליביה מלמלה והסמיקה.
"אני נכדה של האדס, אני ירשתי טיפה מהכוחות של ניקו, עדיין לא למדתי איך עושים מעבר צללים." הילדה בעלת השיער החום חלק מלמלה.
"גדול." אוליביה מלמלה בהערצה.
(נ"מ ליאו)
התיישבנו על החוף, לורה אשתי הלכה לחפש דבר מה לאכול.
סקרתי את המקום, הוא היה לי ממש מוכר, אך מוחי סרב להיפתח.
קמתי וטיילתי ברחביי החוף.
רוח נשבה ושיערי הרטוב התנפנף.
עברתי ליד שביל עץ, בקתה התייצבה מטרים ספורים ממנו.
לא, אין סיכוי.
"ליאו!" צעקתה של לורה נשמעה מתקרבת.
אין סיכוי, זה לא ייתכן...
"ליאו?!" לורה עברה דרך סבך שיחים והגיעה אליי, בוחנת את מראה הבקתה.
"מה... מה זה?" היא שואלת סוקרת את חוץ הבקתה.
"לורה, אני חושב שהגיע הזמן להציג לך את הוגאגייה, בייתה לשעבר של קליפסו."
*******************************
טאם טאם טאם! מקווה שיש בכם חלק שאוהב מתח!😜
🤣🤣🤣🤣🤣
YOU ARE READING
בת הרה 2: אספרנה בסכנה
Aventuraהמשך לפאניפיק "בת הרה" אספרנה, בתם של לורה וליאו כבר בת 12, והנבואה יוצאת לפועל. "בת קבשן וטווס מורת החיים. לרבות האלים שלכולם יש תקדים לאש תמשול תכזיב למות גורל אכזר יביא לגאות" מה יקרה לאספרנה? ומה יהיה גורלה?
