ג'ונקוק איבד את הזיכרון.
ג'ימין לא רוצה להכביד עליו אז הוא לא מספר לו על היותם זוג.
ג'ונקוק ממשיך בחייו כרגיל וג'ימין נותן לו ללכת.
ג'ימין מנסה להמשיך בחייו....
מקווה שתוהבו את הספר.
[גמור]
ג'ימין התחיל לצאת עם לי סאן כבר שבוע, הוא נראה שמח אבל עצוב מבפנים אני יכולה לראות את זה...
אני מקווה שהוא יצליח להתגבר על זה מהר ככל האפשר, אני יודעת שקשה להיפרד ממשהו שאתה אוהב ואם עם המשהו הזה ראיתה את העתיד שלך זה קשה אפילו יותר.
אני מסתכלת על ג'ימין מהצד ונהיה לי עצוב, הוא כל כך קטן ומתוק, וחמוד, ויפה, למה דווקא לו זה קורה??
הוא עבר קשיים רבים בחיים..... ההורים שלו מתו כשהוא היה קטן, הוא עבר אלינו, ביסודי היו צוחקים עליו בגלל הגובהו ועל זה שהוא שמן, אחרי שהוא עבר לתיכון הוא היה רזה כמו מקל צ'ופסטיק!
הוא היה מאוד מופנם עד שג'ונקוק הגיע, הוא זה שפתח לג'ימין את העולם בשנית... ועכשיו מי שעזר לו להיות עצמו שוב איננו זוכר אותו יותר....
וג'ימין, ג'ימין אוהב אותו יותר מידי כדי לשחרר....
הוא מנסה לעבור ממנו למישהו אחר ואני מקווה שזה יעזור לו....
*כעבור שבוע:*
היום אני נפגשת עם ג'ימין לעשות איתו את השיחות הרגילות שלנו, כמו שעשינו עד כו.
אני וג'ימין יושבים אחד מול השני מזמינים את התה האהוב עליו עם סופלה בצד ולי עוגה מושחתת ואייס קפה גדול, אנחנו יושבים לבד בפינה של בית הקפה ככה שאף אחד לא יראה אותנו...
בדקתי שבאמת אף אחד לא רואה אותנו או מסתכל לכיוונינו ואז אמרתי לג'ימין: "אתה יכול להוריד את החיוך, אין אף אחד שאנחנו מכירים פה או משהו שמסתכל לכיוונינו" ברגע שסיימתי את המשפט הוא הוריד מיד את החיוך והראה עד כמה באמת עד כמה עצב חבוי מאחורי החיוך הכובש שלו, ממש כאילו הורידו מסה שלמה של עצב עליו בשנייה, הוא מנסה לעבור מג'ונקוק ולצאת עם לי סאן אבל זה לא ממש עובד לו כי כמעט כל דבר מזכיר לו את הבוגר יותר ככה שיוצא שאין רגע בו הוא לא נזכר בג'ונקוק....
אני שואלת איך הוא והוא עונה שקשה לו ולאחר שסיים לומר זאת הוא התחיל להוריד דמעות בידיעה שאף אחד לא רואה אותו כי אנחנו בפינה שאף אחד לא יכול לראות אותנו..., אני יודעת שאם הוא היה במקום עם אנשים הוא לא היה מוריד את החיוך שלו לא משנה מה..
"איך אתה?" אני שואלת אחרי שהוא נרגע מהבכי והוא עונה לי: "יותר טוב, אבל עדיין קשה לי לראות אותו כל בוקר עם משהי אחרת ולא איתי" הוא נאנח ואני יכולה לראות שהוא מותש, אני גם שמה לב לזה שהוא אוכל פחות בזמן האחרון.....
גם כשהביאו לנו את ההזמנות שלנו הוא רק שתה את התה ואכל 2 ביסים מהסופלה ואיזה מוצ'י אחד שהוא בא איתו בטעם שוקולד ומפסיק "איך הולך עם לי סאן?" אני שואלת והוא רק מחייך חיוך קטן של תקווה וכך גם אני מחייכת בשבילו בתקווה שהוא ירגיש טוב יותר, אני רואה שהוא באמת מנסה, אני יודעת שהוא יודע שלא משנה מה יקרה אני אהיה פה לתמוך בוולעזור לו בשעת הצורך.
המשכנו לדבר על חיינו ביום יום וראיתי שבכל פעם שהוא מדבר על מין-הו הילד שג'ימין וג'ונקוק יאמצו כשג'ונקוק יגיע לגיל 18, שזה היה בעוד שבועיים.
"מה את חושבת שאני צריך לקנות לו ליום ההולדת?" ג'ימין שאל אותי (מאז שג'ונקוק יש חברה ג'מין קורא לו הוא כדי שאולי "הוא" בטעות לא ישמע את השיחה ויבין שמדובר בו) אני מאנחת כי אני יודעת שג'ונקוק תכנן להפתיע את ג'ימין ולהתארס איתו כשהוא יגיע לגיל 18, הוא כבר קנה טבעת לג'ימין ושם אותה בקופסה מתחת למיטה שלו כדי שג'ימין לא יחשוד בדבר. "אני לא בטוחה, מה הייתה מביא לטאהיונג?" אני שואלת ויוצאת מבועת המחשבה בה הייתי "חולצת גוצ'י ואיזה בושם שהוא אוהב... יש עוד זמן על ליום ההולדת שלו אז אני לא הכי בטוח" הוא אומר ואני רואה שהוא מתחיל לחשוב ברצינות מה לקנות לו "אתה יכול לקנות גם לג'ונקוק גוצ'י, לא? זה יראה כמו חבר שמביא לחברמתה ליום ההולדת, לא?" שאלתי ובדרך שזה נראה סבבה אם הוא יתן לו מתנה.
ג'ימין עושה פרצוף, לא בטוח מסכים עם מה שאמרתי אבל מבין שיש אמת בדברי "אז אולי תשאל את טאהיונג?" הצעתי כי ראיתי שג'ימין עדיין לא התרצה מהרעיון "הראי טאהיונג הוא חבר שלך וגם של ג'ונקוק אז אולי הוא יעזור לך לקנות לו מתנה כי אתה לא רוצה להראות חשוד" אחרי שאמרתי את זה ג'ימין כנראה החליט שזאת הדרך הכי בטוחה וטובה אז הוא הנהן וחייך אלי חיוך שפעם היה כל כך נפוץ על פניו
ועכשיו.......
חכו לפרק הבא:)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
