ג'ונקוק איבד את הזיכרון.
ג'ימין לא רוצה להכביד עליו אז הוא לא מספר לו על היותם זוג.
ג'ונקוק ממשיך בחייו כרגיל וג'ימין נותן לו ללכת.
ג'ימין מנסה להמשיך בחייו....
מקווה שתוהבו את הספר.
[גמור]
לפני שאני מתחילה את הכתיבה אני כבר מבקשת סליחה כי הפרק הזה הוא ממש קצר, אני פשוט רציתי לכתוב איך ג'ימין מרגיש ולכן יעלה איתו יותר מפרק אחד אז אל תהיו עצובים:)
נקמ' ג'ימין:
גבר ראשון שעשיתי לאחר שיצאתי מהביטן היה לברוח לביתו של טאהיונג, ולהתקשר לג'ין בו זמנית, אך הוא לא ענה לי..
התקשרתי אל סולר לספר לה כל מה שקרה לי מאתמול בערב עד עכשיו והיא אמרה שהיא תבוא לאסוף אותי הטאהיונג כשהיא תסיים את הסידורים שלה אחרי בית הספר.
טרהיונג ממש נבהל לראות אותי ככה ומהר מאוד הכניס אותי לביתו, הוא הושיב אותי בכורסה והביא לי כוס מים, הוא הלך להתקשר לג'ין.
"הוא אמר שהוא יבוא עוד רגע" טאה אמר ואני הנהנתי מחכה בסבלנות לספר לשניהם למרות שאני עדיין בהלם.
ג'ין נכנס בריצה לסלון והתקרב לכורסה בה ישבתי וישר עטף אותי בחיבוק חזק וכך גם טאה הצטרף לחיבוק המשותף.
לקח לי כמה דק' להרגע ואז אמרתי להם: "ג'ין, טאה..... הוא.. ג'- ג'ונקוק.... הוא זוכר אותי..." כשסיימי לומר זאת התחלתי לבכות שוב, ג'ין מהר מאוד חיבק אותי וכך גם טאה.
באותו היום לא הלכתי לבית הספר וגם טאה לא, ג'ין הלך כדי שיגיד לנו מה למדנו, כמובן שלפני שהוא בכלל יצא מהבית גרמתי לו להבטיח שהוא לא מספר כלום.
אני הייתי בשוק ולא יכולתי לעשות כלום מלבד להסתכל על הקיר שמולי ולהוריד עוד דמעות של הלם ושמחה.
סולר שלחה לי הודעה שהיא תהייה עם מין-הו עד שאני אבקש שהיא תיקח אותי מטאה, יודעת שכרגע אני צריך תמיכה מהחברים שלי ומקום שקט שיטפלו בי בלי להדאיג את מין-הו.
אין על ג'יקוק היום וכל יום אחר!
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
