אחים מתוסבכים

פרק 1

נקודת מבט ירדן:
"אמא אני מוכנה מתי הם באים לאסוף אותנו?"שאלתי את אמא שלי בזמן שירדתי במדרגות
"עומר ואריאל אמורים להגיע בכל רגע לעזור לנו לקחת את הארגזים האחרונים"
היא ענתה לי

עומר הוא הארוס של אמא שלי לא יצא לי להכיר אותו כי הוא והבת שלו גרים רחוק מכאן,הוא ואמא שלי הכירו שהיא הייתה בחול בנסיעת עבודה והוא היה בחופשה עם הבת שלו,מהסיפורים של אמא שלי הוא נחמד ואני שמחה שהיא שמחה,אריאל היא הבת שלו היא אמורה להיות בערך שלוש שנים מעליי כי היא ב-י'ב ואני ב-ט', גם אותה לא פגשתי אמא שלי לא ממש סיפרה לי עליה היא אומרת שהיא מעדיפה שאני והיא נתחבר בלי דעות קדומות,אני ואמא שלי עוברות לגור איתם היום ואני יעבור לבית ספר של אריאל מחר,אני מקווה שאמא שלי צודקת ובאמת יהיה לנו טוב שם

*צילצול בדלת*

אני פותחת את הדלת
ועומד שם גבר הוא נראה בערך בן 18 ומטר 90 לעומתי בת ה-15 ומטר 60 הוא נראה ענק,יש לו עיניים חומות ושיער שחור והוא ממש ממש חתיך,
"עומר שכר מישהו שיעזור לנו עם הארגזים איזה חמוד"אני אומרת לאותו הבחור ושמה עליו ארגז כבד שארזתי כמה דקות לפני ולא הצלחתי להחזיק אותו יותר משתי שניות
"תעיפי ממני את הארגז המזוין שלך"הוא אמר
"ומי אתה שתדבר אליי ככה"עניתי לו
"לא עובד שלך"הוא אמר והעביר לי את הארגז הכבד שבקושי הצלחתי להחזיק אז הוא נפל לי מהיידים
"עכשיו תראה מה עשיתה״אמרתי לו עצבנית והוא נשאר דומם, זה נראה כאילו לא אכפת לו מכלום
"אם משהו קרה לדברים אתה תשלם על זה"אמרתי כמעט צועקת והוא פשוט עומד שם דומם זה גורם לי לרצות לתת לו אגרוף
פתאום אמא שלי יצאה מהמטבח ואמרה
"היי אריאל"חייכה ואמרה לו והוא עדיין נשאר דומם כאילו בן אדם תענה, קצת כבוד
"אני יודעת שזאת נסיעה ארוכה ואני שמחה שאתה כאן בכל זאת"אמא אמרה לו
"אהה כן נפגשתי עם חבר לא רחוק מכאן אז כבר באתי"אריאל ענה
"אה אוקי בכל זאת טוב שאתה כאן"
מה אריאל חשבתי שאריאל זאת בת,מה הולך כאן?!
לא אמרתי כלום על זה כי לא רציתי לצאת מטומטמת מולו
"איפה אבא שלך?"היא שאלה
"באנו עם שתי מכוניות כי עומר חוזר מפגישה ישר לכאן,אז הוא בטח יגיע עוד כמה דקות"הוא ענה לה
" אה אוקי"

"אז ביינתים אתה יכול לעזור לי לארוז כמה דברים שנשארו בחדר ,כי מישהי שחכה לארוז אותם?"אמא שלי שאלה מתכוונת אליי
הוא הנהן אפילו לא ענה לה כאילו זה לא לרמתו
אימי התקדמה לכיון המדרגות בשביל ללכת לחדר שלי
"אמ כן.. את..."הוא אמר לא זוכר את השם שלי,איזה מניאק לא נראלי שהוא מתלהב יותר מידי שאני ואמא שלי עומדות לגור איתו
"בגלל שהפלת את הארגז הזה אז את זאת שתשימי אותו באוטו" הוא אמר ונתן לי צרור מפתחות שהיה בו את השלט של הרכב כמה מפתחות ולב מעץ עם חריטה שרשום בה אני תמיד אוהב אותך g כנראה שיש לו חברה,
"א אתה תיקח את זה לאוטו כי אתה הפלת את זה עליי ב קוראים לי ירדן"
"א את תיקחי את זה לאוטו ב לא מעניין אותי איך קוראים לך ואם אני ירצה אני יקרא לך איך שבה לי"הוא אמר, מה נראה לו
"אוף איתך" אמרתי והתכופפתי כדי להרים את הארגז מהרצפה
הרגשתי כאילו הוא מסתכל לי על התחת לא לא אין סיכוי חשבתי
הסתובבתי בזמן שאני בקושי מחזיקה את הארגז כי הוא כבד וראיתי שהוא באמת בהה לי בתחת איזה מניאק
"תפסיק לבהות ברגע זה" אמרתי
" אני אפסיק שימאס לי "הוא הגיב לי
"פרצוף תחת"אמרתי לו
"או או תראו מי תפסה אומץ" הוא אמר והמשיך להיות רציני,עד עכשיו הוא לא חייך אפילו פעם אחת
הוא הלך לכיוון המדרגות כדי לעזור לאמא שלי
"היי"מישהו אמר ונכנס מהדלת אחרי שאריאל נעלם משדה הראייה שלי
"תן לי לנחש... אתה עומר?"שאלתי בחשש בגלל הפדיחה ממקודם
"כן נעים מאוד"הוא אמר
"ואת ירדן בטח"הוא אמר
"כן נעים מאוד"אמרתי
"אמא שלך סיפרה לי עלייך הרבה"
חייכתי אליו כי לא ידעתי מה להגיד זה היה ממש מביך אני עוברת לגור אצלו בבית ואני בכלל לא מכירה אותו,
"אז כבר הכרת את הבן שלי?"הוא שאל בשביל לשבור את הקרח
"סוג של" אמרתי
"אני יודע שהוא קשה לפעמים אבל את תתרגלי"עומר אמר
" אני מקווה שאני יצליח" מילמלתי אני לא חושבת שהוא שמע למזלי
"איפה נעמה ואריאל?"הוא שאל
"אה כן הם בחדר שלי תעלה במדרגות ותראה אותם"
הוא הלך גם לכיון של אמא שלי ואריאל
עליתי כמה שניות אחרי כי נזכרתי שאני לא יודעת איזה מכונית זאת
"פרצוף תחת איזה מכונית זאת?"שאלתי אותו ועומר היה נראה מבולבל ואמא שלי עצבנית כי עשיתי 'רושם לא טוב על עומר והבן שלו'מי הם בכלל
"תשימי אצלי ברכב הbmw השחורה,חניתי בסוף הרחוב"הוא אמר
"אמ..."איך אני אומרת שאני לא יודעת איזה מכונית זאת???
הוא ראה שלא יצאתי
"את יודעת איזה מכונית זאת נכון?"הוא שאל
"אה....."מילמלתי
"יאוו את עד כדי כך סתומה אני צריך לעשות כאן הכול"הוא אמר ולקח ארגז ויצא מהדלת בזמן שאני מאחוריו מנסה לא ליפול עם הארגז שלי
"על תקרא לי ככה יותר"אמרתי בשקט
"אמרתי לך כבר אני יקרא לך איך שבה לי מתי שבה לי"
"אבל אני מקווה שאת לא תגידי לי את השם אלה תצרחי לי אותו באוזן בסיטואציה אחרת"הוא לחש לי לאוזן וציחקק כבר חשבתי שאני בחיים לא יראה אותו מחייך ואני לא הגבתי זה היה כל כך מביךך ואני מקווה שלא הבנתי נכון...
אחרי שירדנו מהמדרגות וכבר לא היינו בטווח שמיעה של אמא שלי ועומר,הוא שאל
"אז אני מבין שאת חננה רצח אה?"
"למה נראה לך שתדבר אליי ככה"עצרתי את ההליכה שלי ואמרתי
"כי ככה באלי מה תעשי לי אה"הוא אמר
הבנתי שאין לי מה לענות
"ארזתי לך את כל התמונות של המפורסמים בלי החולצות שהיו לך בחדר"הוא אמר ואני בטח נהייתי עגבנייה
"אבל רק שתידעי שנגיע שאת לא תצטרכי לתלות אותם"
"למה"שאלתי
"כי יהיה לך נוף עליי ואני הרבה יותר חתיך מכל התמונות שהיו לך שם"
"למה שאלתי..."מלמלתי בשקט למרות שאני יודעת שהוא צודק
"אה כן ואנחנו חולקים חדר שרותים אז בכלל"הוא אמר
אני לא ידעתי את זה מה אני יכולה כבר להגיד מההה לא היה לי מושג ולצאת סתומה אין סיכוי
אחרי דקה או שתיים של שקט ומבוכה
הוא אמר "הינה הרכב" והצביע ביד הפנויה שלו על רכב מטורף לא שאני מבינה ברכבים אבל ראו שהוא ממש ממש יקר
"זה הרכב שלכםם"אמרתי מופתעת
"כן שלי לאבא שלי יש רכב אחר..." הוא ענה באדישות
הכנסנו את הארגזים לאוטו וחזרנו אליי הביתה כדי לעזור לאמא שלי ועומר,
הגענו ועלינו לחדר הישן שלי כי שם עומר ואמא שלי היו, אחרי בערך חצי שעה סיימנו עם כל הארגזים
"אז בגלל שיש בשני הרכבים רק שני מושבים אני ונעמה חשבנו שזה יהיה רעיון טוב שאתם שניכם תסעו ביחד כדי שתכירו יותר"עומר אמר
לא לא לא איך אני ישרוד 5 שעות נסיעה רק עם אריאל!?!?
הם לא נתנו לנו ברירה ופשוט יצאו לכיון הרכב של עומר
ואני ואריאל נכנסנו לרכב של אריאל.בלי ברירה
אמא שלי כבר מחרה את הבית והבעלים אמורים לעבור לכאן עוד כמה שבועות
ולאוטו לא היה לנו מספיק כסף בחיים
נכנסנו לאוטו של אריאל והתחלנו את הנסיעה,