אחים מתוסבכים

פרק 3

נקודת מבט ירדן:
הזמן עבר מהר והבטן שלי הייתה מלאה בפרפרים אולי זהו זה אולי זאת תהיה הנשיקה הראשונה שלי!!!
לא לא איככ זה אריאל הוא עומד להיות האח החורג שלי אני לא יכולה לתת לו את הנשיקה הראשונה שלי
מה לעשות מה לעשות מה לעשות
*צלצול של טלפון*
אויי אלוהים תודה לאל
אריאל ישר הוריד אותי ממנו כנראה שהוא רק עכשיו הבין שעדיין הייתי עליו
"הלו"הוא ענה לטלפון
"כן כן היא כאן איתי"
הוא שם את הטלפון על רמקול
"היי רק רצינו לשאול עוד כמה זמן אתם אמורים להגיע"הקולות היו של אמא שלי ואבא של אריאל
"לא בטוח עצרנו בתחנת דלק לכמה דקות אנחנו בדיוק עולים לאוטו"כן זה לא בדיוק מה שעשינו
"אה כן כן" גימגמתי ברמות
"אה אוקי שהיה המשך נסיעה טובה"אמא שלי אמרה
"תודה"עניתי לה ואריאל ניתק את השיחה
הוא הלך לכיוון מושב הנהג ושנייה לפני שנכנס קראתי
"אז אנחנו לא הולכים לדבר על מה שקרה"
שאלתי
"מה קרה" הוא אמר אדיש כאילו הוא לא היה חלק מהדבר הזה
"אולי זה שאם לא השיחה הזאת היה קורה בינינו משהו"
"משהו על מה את מדברת"
"נו נו זה שכמעט התנשקנו"
"תירגעי לא קרה כלום את סתם מגזימה"
הוא נכנס למושב הנהג ואני נכנסתי אחריו למושב הנוסע שמתי על עצמי אוזניות שהיו לי בכיס ושמעתי שירים לא יכולתי להמשיך ככה אחרי כל מה שקרה
פאקינג מישהו נגע בי לפני כמה דקות וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה שכמעט התנשקתי עם אריאל
ירדו לי כמה דמעות וראיתי שאריאל שם לב וישר ניגבתי אותן לא היה לו אכפת הוא לא עשה כלום עם זה שבכיתי
אחרי כמה דקות נרדמתי

"הגענו קומי כבר"
פקחתי את העיניים וראיתי בית קרקע דרך השמשה של הרכב
"יופי סוף סוף התעוררת אני מנסה להעיר אותך כבר רבע שעה"
"אה אוי כן קשה להעיר אותי"
הסתכלתי במראה של האוטו והייתי נראת זווע כל השיער שלי היה מבולגן המסקרה נמרחה לי מכל הבכי והשפתיים שלי היו אדומות ונפוחות אחרי השינה
"פאק"
"פאק"
"פאק"
לחשתי וניסיתי לסדר את עצמי
"יואו תירגעי את לא נראת כזאת זוועה"
"תודה נראלי"
לא הבנתי אם אני אמורה להעלב או לא אבל אוקי
"טוב בואי אנחנו צריכים לקחת את הארגזים לתוך הבית"
יצאנו מהמכונית בדממה היה חושך אימים בחוץ
לקחתי ארגז אחד והוא את כל השאר
ונכנסנו לכיון הבית כולו היה חשוך אבל אפשר היה לראות שהוא יפיפייה
"איפה אמא שלי ואבא שלך?"שאלתי
"אה בזמן שישנת הם התקשרו אלייי ואמרו שהם הולכים לישון ולא לעשות רעש"
"אוקי"
שנינו שמנו את הארגזים על האי במטבח
"אמ אתה יכול להראות לי איפה החדר שלי?"שאלתי אותו
"בואי"
"מה השעה בכלל?"
"אחד וחצי לדעתי"
"ואוו כבר מאוחר"
"אחד וחצי זה מאוחר בישבילך?"
הוא שאל נראה לי מופתע לא ממש הצלחתי להבין למה
"כן אחד וחצי זה מאוחר"
"ואוו"
לא הבנתי מה הוא רוצה אבל לא היה לי כוח להמשיך את השיחה הזאת אז התעלמתי
עלינו במדרגות
"אז זה החדר שלך ושם זה החדר שלי"
הוא נכנס לכיון החדר שלי
וואווו החדר הרבה יותר גדול מהחדר הקודם שלי היה בו מיטה זוגית ארון ענק ושידת איפור
"שם יש דלת לשירותים שאנחנו חולקים"
"אה אוקי"
"ובקומה למעלה יש את החדר של אמא שלך ועומר"
הוא עוד פעם קרא לו עומר מוזר...
"אמ נראה לי שזה הכול"
"אוקי תודה"הוא יצא מהחדר שלי לכיון השרותים וסגר את הדלת אחריו
הורדתי את הבגדים החלפתי לפיגמה קצרה בלי חזייה ונכנסתי למיטה הייתי בטלפון כי לא הצלחתי להירדם אחרי 45 דקות שמתי את הטלפון בצד נכנסתי מתחת לשמיכה וחשבתי על היום שעבר עליי ולא יודעת למה עוד פעם התחלתי לבכות אני לא יודעת כמה זמן עבר אבל הרגשתי כאילו נצח עדיין בכיתי אבל פתאום שמעתי רעשים מהשרותים נכנסתי לשם כי רציתי לראות מה קורה שם
כשהייתי בתוך השרותים הבנתי שהרעשים הם לא מהשרותים אלה מהחדר ליד 'החדר של אריאל'
אולי אני יתעלם חשבתי לעצמי אבל אז צצה לי המחשבה שאולי קרה משהו פתחתי את הדלת והדבר שהכי פחות ציפיתי לו קרה אריאל היה על המיטה ערום לגמרי ונערה שנראתה בערך בגילו עירומה גם היא רוכבת עליו
'והרעשים' ששמעתי היו הגניחות שלהם