טד לא רצה שידעו
מה הוא מרגיש, הוא לא איחל את זה לאף אחד.
משהו שמציק לו, משהו.. משהו קשה, שנהיה קשה גם מים ליום.
ועכשיו הוא הבין. זה הדיכאון הארור.
הוא איבד את אמו ואביו כלפני שנה, וזה תמיד גרם לו לכאב והרגשת מרירות. ואז הוא הכיר את אליס. לדעתו של טדי, אליס הייתה הבן אדם המדהים בעולם. יפה, מצחיקה, נועזת, וחשוב מכל, היא לא נרתעה מטד. ההפך, היא זו שעזרה לו להתגבר על הוריו.
כל פעם שהוא ראה אותה מחייכת, העולם נהיה מואר יותר, וכל פעם שהיא בכתה.. הוא לא מצא טעם לחיות.
אז הוא התאהב בה, וזו הייתה חתיכת טעות..
למה? אליס לא הרגישה את אותו הדבר אליו. וזה הרס אותו.
היא אמרה לו שהיא לא יכולה, היא לא מרגישה כך, והיא ממש מצטערת, אבל כל זה היה חסר משמעות מצדו.
ברגע שטד הבין את המסר, משהו כבה אצלו. אולי זו היתה שמחת החיים שלו. זה לא משנה, הוא גם ככה איבד את זה.
מאז אותו היום הוא היה שקוע בדיכאון.
יום אחר יום, זה רק הרגיש קשה יותר.
אי אפשר להסביר את זה. זה פשוט ריקנות, שלא נפסקת. משהו שאין אפשרות לצאת ממנו, משהו עמוק, וכואב.
כמה כאב.
כאב לו על הכל, ועל כך שהוא תקוע. בקושי אוכל, שותה, ובכללי עושה משהו.
למה? בגלל הדיכאון.
למה הוא שוכב על הרצפה בלי לעשות שום דבר? למה עובר יום אחר יום, ועדיין הוא מרגיש ריקנות? למה אף אחד לא שם בשבילו, להגיד לו לקום, לעזור לו.
להוציא אותו מתחושת הריקנות.
למה הכל היה חייב להשתנות?
~~~~~~~~~~~
התחרות עצמה נמצאת בפרופיל של percbeth1,
זה פשוט לא נותן לפרסם כאן קישורים..
