forbidden love

פרק 1

קים 

ריח האלכוהול ממהר לחדור לאפי, הרעש החזק של המוזיקה מחריש את אוזניי כמו בכל פעם, האנשים שיושבים סביב השולחנות ושותים, אלו שרוקדים ברחבה והעומס המטורף שיש על הבר מזכיר לי כמה לא התגעגעתי לעבודה. אנחה נפלטת מפי, אני עוצמת את עיניי לכמה שניות ונכנסת מהר למחסן, אני חייבת עבודה חדשה.

אני מניחה את התיק בארונית ומסתכלת על עצמי במראה לפני שאני יוצאת אל ההמון. יום רביעי היום, בין הימים הכי עמוסים שיש במועדון, בין השעות שמונה בערב לארבע בבוקר המקום מפוצץ. אני חושבת על הצד החיובי, גם אעבוד עם חבריי הטובים וגם אצא מרווחת. מצד שני, המון אנשים שיכורים שינסו את מזלם הערב.

אני מביטה בסטיב שעומד ומפלרטט עם אחד הלקוחות שיושבים על הבר ונראה דווקא שהולך לו. אני מגחכת ופוסעת לכיוונו, נוגעת באגנו במטרה שיסתובב וישים לב אליי. ״קים!״ הוא צועק, חיוך עולה על שפתיו והוא מושך אותי לחיבוק קטן. ״התגעגעתי אלייך כל כך!"

אני מצחקקת, ״גם אני התגעגעתי אליך!״ אני מנסה לגבור על רעש המוסיקה אך הרעש מחריש אוזניים וזה בלתי אפשרי. את סטיב אני מכירה מגיל עשר, נפגשנו לראשונה במחנה הקיץ ומאז דרכינו לא נפרדות. הוא בין חבריי הטובים ביותר. בגיל שש-עשרה הוא יצא מהארון בפניי ואפשר לומר שלא הייתי מופתעת אך שמחתי שהוא שיתף אותי. מאז הקשר שלנו הוסיף להתחזק.

סטיב מסמן לי בעיניו אל עבר בחורה בלונדינית שמנסה למשוך את תשומת ליבי. "אני חושב שבסוף הערב יצטרכו לגרד את הבחורה הזאת מהרצפה. זה כבר סבב השתייה השלישי שלה."

אני נושקת ללחיו ומגחכת לפני שאני ניגשת אליה ומדביקה את החיוך הכי גדול שלי. ״איך אני יכולה לעזור לך״ אני צועקת לעברה תוך כדי שאני מפנה את כוסות השתייה הריקות מעל הבר ומניחה אותן בכיור הפנימי.

על ראשה מונח כתר עם המספר עשרים ואחת. ״אני אשמח לחמישה שוטים של וודקה.״ המבטא הבריטי בוקע מפיה.

אני מעקמת את פרצופי לנוכח העובדה שזה הולך להיות הסבב הרביעי שלה. אני מסתובבת אל המדף מאחוריי ומסתכלת על הוודקה, סטיב קולט את המצוקה שלי להגיע אל המדף השלישי ומיד בא לעזרתי. הוא מושיט את ידו ומוריד לי את הבקבוק בחיוך, "מתי שתצטרכי." וממשיך לדרכו.

אני מניחה את כוסות השוטים מולה ומוזגת את הוודקה. "את רוצה משהו נוסף?" אני מחייכת. היא שולפת את כרטיס האשראי שלה ומנידה לשלילה. אני ממהרת להעביר אותו בקופה לפני שאני מחזירה לה אותו. ״תיהנו, מזל טוב!״ היא מתרחקת וממהרת לחזור לשולחן.

״שלום אשתי!״ קולה החזק של אֶמִי גורם לי להסתובב ולהביט בחברה הברונטית והיפהפייה שלי. היא מושכת אותי לחיבוק גדול כאילו לא נפגשנו תקופה, כשלמעשה נפגשנו במשמרת אתמול.