סכנה יפיפייה

פרק 1

אני שי-לי בת 18 מתל אביב
אני חיה רק עם אמא שלי והאמת שגם לה לא כל כך אכפת ממני מאז שהיא ואבא שלי התגרשו, לא שזה משנה לי
בחיים לא שתיתי, עישנתי או הייתי עם גבר
אבל היום איכשהו ליה, החברה הכי טובה שלי, שכנעה אותי לבוא למסיבה במועדון בעיר
לא יכולתי לסרב לה.
״נו תראי איזה יפה את״ היא אמרה לי בהתלהבות ״לא יודעת ליה זה לא בשבילי המסיבות האלה אני לא נהנת״ עניתי ״הכל בסדר, אני אתן לך לשתות קצת ותשתחררי״
טוב אולי היא צודקת, הגיע הזמן שלי.
נסענו במונית והגענו למקום, יש תור מטורף ומלא אנשים
אבל כמובן שליה סימסה למישהו שבא והכניס אותנו ישר
היא הביאה לי כוס של קוקטייל עם וודקה, האמת שהיה טעים
רקדנו ושרנו, היא פגשה באיזה בחור ואמרה לי שהיא כבר חוזרת והלכה איתו
החלטתי להתיישב על הבר
סובבתי את מבטי לכניסה וראיתי גבר בחליפה שחורה שסביבו עוד שלושה גברים
הוא כנראה הדבר הכי יפה שראיתי כל חיי
הברמן התקרב אליי ואמר לי ״זה הבעלים של המקום, ממליץ לך לא להתקרב אליו״ לא הבנתי למה שהוא בכלל יגיד לי את זה, אין בינינו שום קשר.. אולי הוא קלט את המבט שלי עליו
המבטים שלנו הצטלבו והוא המשיך ללכת עד שהתיישב על ספה אדומה
ליה חזרה מחוייכת ״מישהי פה חוגגת״ אמרתי לה
״נו אולי תחגגי גם, הבעלים שם לא מפסיק להסתכל עלייך״ אמרה ואני צחקתי
״הנה תראי הוא בא לפה״ אמרה ואני נבהלתי, סידרתי את השיער ובדקתי שהבגד במקום ״העיקר לא רוצה״ היא לחשה לעצמה
״היי, מייקל״ הוא אמר בקול עמוק ובקרירות, ״שי-לי״ עניתי והושטתי את היד שלי
״בואי תשבי איתי״ אמר ״זה בסדר אני פה עם חברה״ וויתרתי בנימוס
״אמרתי, בואי תשבי איתי״ אמר בקול יותר תקיף, מי זה החוצפן הזה
״אמרתי, לא״ עניתי וקמתי לו בפרצוף לרקוד
הרגשתי אותו תופס את היד שלי ״שי-לי, זה לא הסוף שלנו״ אמר לי בחיוך ערמומי ואני לא הבנתי למה הוא מתכוון
חתכתי מהמועדון בשלוש וליה נשארה
חזרתי במונית הביתה ולא יכולתי להפסיק לחשוב על מייקל הזה, כמה שהוא חתיך ככה הוא חוצפן
לאט לאט העיינים שלי נעצמו ונרדמתי
קמתי בשבע בבוקר, בכל זאת- עבודה
התארגנתי ויצאתי, אני מלצרית במסעדה
הייתי עם שולחן ועברתי לשולחן הבא שלי
אני לא מאמינה. ״מייקל?״ אמרתי
״היי שי-לי״ אמר בקול הגברי שלו ״אני... מה... אתה פה״ אמרתי מגמגמת
״כן, באתי לפה בשבילך, עכשיו תורידי את הסינר סיימת את המשמרת שלך את באה איתי לאכול״ אמר וצחקתי לו בפרצוף
״שי-לי, אני לא צוחק.״ אמר ברצינות ״אני באמצע משמרת אני לא יכולה פשוט ללכת״ אמרתי והוא קם לבוס שלי ודיבר איתו, ניסיתי לעצור אותו ולא הספקתי
״שי-לי, את משוחררת להיום״ אמר ואני הייתי בהלם
מייקל תפס לי את היד ומשך אותי מהמסעדה
״מי אתה?״ שאלתי ״מייקל לוי״ אמר ונשמתי נעצרה
״אתה אתה..״ באתי להגיד, ״תפסיקי לגמגם, כן, אני מייקל לוי.״ אמר, מה הגבר הזה רוצה ממני? כולם שמעו על המשפחה שלו- אחת ממשפחות הפשע הגדולות
ניסיתי לשחרר את היד שלו ממנו והוא החזיק אותי ״מה אתה רוצה ממני?״ שאלתי ״סך הכל דייט אל תפחדי ממני״ אמר בקול רגוע פתאום
״אני לא רוצה״ אמרתי ״אוקיי, אז את חופשייה ללכת הביתה״ אמר והסתובבתי ללכת
״רק לאכול?״ שאלתי ״רק לאכול״ אמר בחיוך
הסתובבתי חזרה אליו וכבר התחרטתי
ממתי אני כזאת? יוצאת עם גבר שראיתי אתמול במועדון, ולא סתם גבר.. הוא מהעולם התחתון
״את חושבת כל כך הרבה, תפסיקי לחשוב״ אמר קורא אותי
איך לעזאזל הוא יודע
הוא פתח לי את הרכב שלו, ריינג׳ רובר.. וואו אף פעם לא ראיתי רכב כזה יקר
הסתכלתי לכל מקום ברכב, הוא נראה כזה קלאסי
הבטתי על מייקל, יושב בו בפשטות כזו
כל כך גברי וחתיך, אני מקווה שאני לא מזילה ריר
״את בוהה בי״ אמר, אוף אני כזאת פטאית
״סליחה, אני מצטערת״ אמרתי בקול רועד ״זה בסדר, את חמודה״. חמודה, אני מתנהגת כמו אחת שלא ראתה גבר בחיים שלה
טוב זאת לא כל כך טעות, ראיתי גברים פשוט בחיים לא הייתי עם גבר לבד ברכב שלו, ועוד עם גבר כזה ברכב כזה.
״למה את שותקת?״ שאל ואני רק הסתכלתי עליו, לא יכולתי להפסיק להסתכל עליו, עיניו כחולות כמו הים, אני נשבעת שאני נשאבת לתוכן.
הוא עצר את הרכב במסעדה ליד הים, ״אל תרדי מהרכב, תחכי״ אמר וירד
הוא בא לצד שלי ופתח לי את הדלת, נתן לי יד ומשך אותי מהרכב.
״את לבושה חשוף מידי״ קבע, ״אני לובשת טייץ וחולצת בטן, ככה אני מתלבשת לעבודה״ אמרתי ״נכון אבל הטייץ הזה מבליט לך דברים, אנשים מסתכלים״
.הוא חוצפן. ״וזה עניינך כי?״ שאלתי ״את ילדה חצופה, אבל אני סולח לך. את תלמדי עם הזמן איך לדבר אליי״ אמר והסתכל לי בעיניים
אני מגיעה לו לחזה, הצוואר שלי כואב מלהסתכל עליו.
״סליחה? מי אתה חושב שאתה?״ שאלתי מעט עצבנית. ״אני לא חוזר פעמיים על אותו דבר״ אמר
באתי להסתובב וללכת אך ידו הגדולה תפסה אותי
״בואי לפה, תפסיקי לברוח״ אמר ומשהו גרם לי להקשיב לו.

אני לא יודעת מה יש בו שגורם לי ככה להיות מהופנטת.