טיפות הגשם רקדו על גג הפח בקצב שלאט לאט התגבר. הגג שמר על המאות שעמדו וחיכו בסבלנות לא אופיינית.גבי גם חיכה וניסה בכל כוחו להישאר רגוע. משימה קשה בהתחשב בכמות האנשים שהיו סביבו. הוא העדיף להיות לבדו, "זאב בודד" כמו שאבא תמיד אומר, יותר נכון, אמר, לפני שהים אסף אותו אליו והוא לא ראה אותו יותר. אמא ניסתה לעזור לו להתחבר אבל תמיד הגבי שבו יצא והבהיל את כולם. "כישלון מראש", ככה אח שלו, עמית, תמיד אומר בעוקצנות.עכשיו הוא פה לבד, עם רעש המוסיקה, דיבורי האנשים, צעקות הילדים, כמו שבדרך כלל קורה בירידים מסוג כזה. הוא השתדל להיאחז ברעש טיפות הגשם, שהביאו איתן סוג של נחמה והקלה. הוא עצם עיניים, הסניף את הריח מלוא הריאות. "חמוד, נשמה, תתקדם", הוא שמע את האישה מאחוריו מנסה לזרז אותו. "הי כפרה, יש לך בקבוקי מים? אחד בשבילך ואחד בשביל הזקנה?" גבי הנהן עבור השואל שמנהל פה את העניינים. "מעולה, אז עוד מעט אני אכניס אותך", הוא קידם אותו מהתור תחת גג הפח ולתוך חדרון שהיה קצת יותר חמים וריק מאנשים, עם כיסא אחד בלבד. הוא התיישב וחיבק את השקית של בקבוקי המים. הוא ניסה להרגיע את כל מה שבער בו, "רק תנשום" אמר לעצמו בקול חלש, "רק לנשום"."הבא בתור!" צעקה חלשה נשמעה. הוא נכנס לעוד חדר קטן עם כיסא וספה, הוא התיישב מול הזקנה. היא חייכה ושיני הזהב שלה הבהילו אותו. "שב, שב, גבי," היא אמרה ברכות. "אפשר את הבקבוקים?" הוא שם את השקית על השולחן שעמד ביניהם. מנהל העניינים הגיש לה בקבוק אחד מלוא ההדר כאילו היה מדובר ביין משובח, היא הנהנה והוא יצא. "איך ידעת את השם שלי?" שאל גבי בחשדנות. היא חייכה, "כמו שאני יודעת הרבה דברים. אני מקשיבה, גם למה שלא אומרים". מנהל העניינים נכנס ושם קערה לפניהם. "בבקשה לשתות ולירוק בקערה". גבי מילא אחר פקודותיה כשהיא זורקת לחלל האוויר, "אתה יודע שמים זה חומר שחשוב לנו? כ-80% מהגוף שלנו מורכב ממים!"הוא ירק ורעם מתגלגל נשמע מבחוץ. הזקנה חייכה אליו שוב, "אין מה לחשוש, אני שומעת את דפיקות הלב שלך עד לפה, גבי, רק תנשום, לא לשכוח לנשום". היא קירבה את הקערה אליה, הסתכלה מעבר לזגוגיות המשקפיים שלה. "מה את רוצה לדעת?" שאלה, "עבר? הווה? עתיד?" "מה שתירצי לספר לי", גבי אמר.הזקנה אהבה את התשובה, היא הנהנה וחזרה להתבונן בקערה, "יש בך ים סוער שמבקש להירגע", היא אמרה מבלי להרים אליו את עיניה. "אני רואה אובדן, גל גדול שמבקש להפיל אותך, הוא לא יצליח גבי", היא חייכה, "אתה תעשה דברים גדולים, גדולים מאוד..".הוא התחיל לשתות והרגיש שצמא שוטף אותו ושיער גופו סומר בדריכות. היא הסתכלה עליו, "תשתה, תשתה, מים זה מקור החיים של הכל, תזכור את זה". מנהל העניינים נכנס לחדר וניסה להדוף אותו לכיוון היציאה, "רגע", הוא ניסה לדבר, "רגע...".היא קמה ממלוא קומתה הנמוכה והתקרבה אליהם בריחוף שמיימי. ביד אחת עטפה את אגרופו הקפוץ ובשנייה, החליקה את שערות ראשו."אבא גם מתגעגע, הוא אוהב ומוסר שגם זאב בודד יכול לצאת להרפתקאות לעשות דברים מופלאים", היא אמרה ברכות.גבי הסתכל עליה והיא נראתה לו מטושטש, הדמעות מילאו את עיניו וזלגו על פניו. רק תנשום, אמר לעצמו, רק תנשום.
