אני לא מאמינה... זה שטויות!

זעם עיוור

וכך הקרב הגדול החל

~דלג זמן~

אייזאווה היה זועם, יושב על הספה עם כוס קפה בידו לא מצליח להירגע, זעם עטף את כולו, הוא כבר לא ידע על מה זעם, הוא זועם על אול מייט שלא הצליח להחזיר את לילה לא, את הבת שלו. זועם על זה שהפילו אותו מחוסר הכרה והוא לא הצליח להיות שם בשבילה, אבל הוא ידע שכל זה היו תירוצים, הוא זעם על עצמו.

הוא כועס על זה שלא לקח יותר מידי לצומת ליבו את האזהרה שהיא נתנה לו "שהשמיים יצבע בכחול בוהק כמו קסם דברים יתחילו לקרות אבל בדיוק כמו קסם משהו חייב להעלם" שראה את האש הכחולה של הנבל הוא ישר הבין למה הכוונה, הרים את עניו הוא ראה את כל השמיים צבועים בכחול בוהק מרהיב הוא מיהר ישר לאזור הסכנה שהיה קרוב לאזור התלמידים שלו בדאגה, לעזאזל מי חשב שוב שלעשות מבחן אומץ זה רעיון טוב?!

שגילה שהבת שלו נחטפה הלב שלו ירד וליבו התמלא חרדה, הוא היה בלחץ מודאג וכועס על עצמו למה בשם העולם הוא לא הבין את זה קודם "משהו יעלם" ברור שהכוונה היא לאחד התלמידים אבל למה דווקא היא? באקוגו זה עוד מובן אבל היא, הם אפילו לא מכירים אותה. נכון?...

הוא שמע ממידוריה ומכולם שלילה הצילה את באקוגו שניסו לחטוף אותו, הוא התעקש שייקחו אותו איתם שהם יוצאים למבצע אבל התלמידים שלו היו זקוקים לו הוא ידע, לעזאזל! הוא ידע שהוא לא היחיד שדואג לה כולם היו מודאגים כמו לעזאזל! אבל הוא היה כל כך כועס שהפילו אותו מחוסר הכרה, הוא קימץ את הידיים שלו בכעס, פתיחת דלת הוציאה אותו מהרגע שלו.

מסתכל הוא ראה את מייק נכנס "שוטה.." הוא ניגש עליו מייק לא היה כועס כמו שוטה כמובן הוא כעס על הנבלים שלקחו את הבת החדשה שלו אבל יותר מי זה הוא היה חרד עצוב והכי חשוב מודאג, ששמע על זה הוא חשב שהוא יקבל התקף לב ממש שם, הוא לא יכול לתהות מה לשם האלוהות הם רצו מלילה?

אבל הוא התחיל לדאוג גם לשוטה, שוטה היה כועס, אבל הכי חשוב הוא לא שם לב לסביבה שלו "שוטה אתה חייב להפסיק אם הכעס הזה" הוא התחיל לאט "כול-"

אבל לפני שהוא הספיק לסיים לדבר אייזאווה התפרץ עליו "איך אני יכול להפסיק לכעוס?! איך אתה לא כועס?!" הוא קם בעצבים "אם רק הייתי מקשיב לאזהרה שלה אם רק לא היינו מביאים אןתה לשם אם רק היו נותנים לי ללכת רק אם אול מייט היה מצליח להציל אות-" הוא התנתק שמייק נתן לו אגרוף, נפל על הישבן בוהה בעניים רחבות במייק, ידו אוטומטית נגע בסימן שהאגרוף בהלם מוחלט, מייק לא היה אחד שפונה לאלימות.

"לאזעזל! אתה חוושב אני לא כועס?!" מייק הרים את קולו אבל לא הפעיל את התכונה שלו, קולו נצבע רצינות וכעס שאייזאווה שמע בפעמיים נדירות, "אתה חושב שאני לא מודאג מת?! אני כועס מודאג וחרד!" מייק תפס את שערו בתסכול "אבל אתה לא קולט שלא רק אתה ככה?!" מייק נשם עמוק מזכיר לעצמו להרגיע את זעמו העולה "שוטה כולנו מודאגים... אבל אתה כל כך כועס שאתה שוכח את התלמידים שלך" מייק אמר בנעימה נמוכה ותשושה.