I am not obsessed, im just OBSESSED( Ronance my gay's<3)

פרק 2

ננסי הלכה לכיוון הלוקר שלה, להחזיר את המחברות והספרים שלה ללוקר, ולקחת מחברת וספר אנגלית.
המסדרון היה רועש, עברו בו הרבה תלמידים ומורים, וכשננסי הגיעה ללוקר שלה היא מצאה שם אחד שלא ציפתה למצוא, אבל מצד שני, היא לא הייתה מופתעת.
״היי״ אמר סטיב
״היי״ החזירה לו ננסי, למען האמת, לא היה לה כוח לסטיב, היא לא רצתה להתעסק איתו כרגע, לא היה לה כוח לאף אחד מהחייוכים שלו ולאף אחד מהפתקים שלו, למרות שלא באמת הייתה לה סיבה למה. ( ה״כ חוץ מזה שהוא חרא אחד גדול מזעזע. )
״את תבואי היום, נכון?״ שאל סטיב את ננסי
״אני חושבת..., אבל יש לי עבודה באנגלית להגיש.., אם אני אסיים בזמן..., אבל אני מניחה שאבוא״ אמרה ננסי שניסתה לסיים את השיחה מהר ככל האפשר.
״אוקיי״ אמר סטיב
״ביי״ אמרה ננסי שלקחה את הספר ומחברת האנגלית שלה מהלוקר ורצתה כבר להגיע לספריה, היא לא רצתה להוציא רושם של מישהי שמאחרת.
״ביי״ אמר סטיב וחייך.
ננסי הלכה במסדרון במהירות לכיוון הספריה, השעה הייתה ארבע ועשרה, היא התכוונה להגיע לשם בארבע.

כשננסי הגיעה לספריה היא מצאה את רובין יושבת באחד השולחנות מאחור, רחוק מטווח הראיה של הספרנית העצבנית, ננסי נשכה את שפתה בתסכול, היא קיוותה שרובין לא חיכתה לה שם הרבה זמן.
״סליחה שאיחרתי״ אמרה ננסי, והתיישבה במרחק שניים שלושה כיסאות מרובין.
״לא איחרת״ אמרה רובין ששיחקה בצמיד שהיה על ידה בעצבנות.
״אני מקווה שלא חיכית לי כאן הרבה״ אמרה ננסי שהתעלמה מתשובה של רובין.
״הגעתי לפני כמה דקות״ אמרה רובין, ננסי הנהנה קלות והחליטה להוציא את הדברים מתיקה.

ננסי התחילה להסביר על הרעיון שלה, רובין הסתכלה בחוסר עיניין ורק ציפתה לרגע שבו תוכל ללכת הביתה.
״את מקשיבה לי?״ שאלה ננסי את רובין כשראתה שרובין בכלל לא מסתכלת עליה.
״כן...״ אמרה רובין
״מה אמרתי?״ שאלה ננסי
״דיברת על העבודה״ אמרה רובין, ננסי גילגלה את עיניה.
לאחר כמה שניות ננסי קמה והתיישבה בכיסא שהיה הכי קרוב לזה של רובין.
״בשביל מה?״ שאלה רובין
״כדי שתקשיבי״ אמרה ננסי בעצבנות
״א..אוקיי״ אמרה רובין, שניסתה לשמור על קור רוח, אבל הרגישה מעט נבוכה מסיבה כלשהי.
גם אם ננסי שמה לב לשינוי הטון והקול הזעיר, היא החליטה להתעלם מהשינוי ולהמשיך לדבר על רעיונותיה לעבודה.
רובין מצאה את עצמה בוהה בננסי, ננסי הרגישה שרובין מסתכלת עליה, היא לא הצליחה להבין מה הרגישה בדיוק, אבל היא לא אהבה את זה.

״טוב.., אני מניחה שאפשר להמשיך בפעם הבאה..״ אמרה ננסי, קמה מהכיסא, סדרה את דבריה בתיקה והרימה אותו על כתפה.
״ביי״ הוסיפה ננסי.
כשהסתובבה ללכת, הרגישה פתאום מישהו מושך לה בעדינות ביד, ננסי הסתובבה אל רובין שבמהירות לקחה את ידה בחזרה למקומה.
״הכל בסדר...?״ שאלה ננסי וקולה רעד מעט במבוכה,
״כן, רק רציתי להגיד..., סליחה, שלא עזרתי לך, וסליחה על לפני זה בשיעור, אני אעזור בפעם הבאה.., אני מבטיחה״ אמרה רובין, ננסי הנהנה אליה ופנייה נצבעו באדום חלש כמעט לא נראה לעין, אבל ננסי הרגישה אותו.
ננסי הסתובבה, והלכה עד שיצאה מטווח הראיה של רובין, שבמהירות התחרטה על מה שעשתה.
׳א... למה אמרתי את זה׳ חשבה רובין במבוכה לא ברורה, ׳מה היא חושבת עליי עכשיו... אני.. כזאת.. אידיוטית.׳ חשבה רובין, למרות שלא הבינה למה זה משנה מה ננסי חושבת עליה.
רובין נשארה לשבת בספריה עוד קצת, ואחרי כמה דקות לקחה את הדברים שלה והלכה.