״האן ג׳יסונג בוא למשרד שלי בבקשה.״
מינהו אמר בכריזה, וגרם לצמרמורת לעבור בגופו של ג׳יסונג.
עבר שבוע מאז שמינהו התחיל לנהל את המקום, וג׳יסונג...
פשוט לא נרגע.
כל פעם כשהוא עובר ליד מינהו ליבו מחסיר פעימה.
הוא לא הבין למה...
הוא גם לא הבין למה מינהו כל כך רוצה אותו.
הוא לא רצה את מינהו.. בכלל לא..
אבל היה לו קשה לעמוד בפניו.
לכן בכל פעם כשמינהו קרא לו למשרד שלו בשביל ׳עבודה׳ או ׳התייעצות׳ אז הוא לא היה מהסס כשמינהו היה מנשק אותו.
ג׳יסונג חשב על הדברים בדרך למשרד של מינהו.
הוא דפק על הדלת כשהגיע, ומינהו פתח אותה עם חיוך רחב על פניו.
״העובד האהוב עליי, מה שלומך?״ מינהו שאל וסגר את הדלת אחרי שג׳יסונג נכנס.
״א-אני בסדר..״ ג׳יסונג מלמח ומינהו חייך ברכות.
״כן?״ מינהו שאל והתקרב לג׳יסונג.
״כן.״ ג׳יסונג ניסה לענות בבטחון אבל קולו רעד.
״אז למה אתה נראה כל כך לחוץ?״
״א-אני לא לחוץ! תפסיק כבר מינ-״ ג׳יסונג לא סיים את המשפט ומינהו כבר הדביק את שפתיו לשפתיו של ג׳יסונג.
הוא מיד הכניס את לשונו לפיו של ג׳יסונג, וג׳יסונג גנח בשקט כשמינהו נשך את שפתיו.
מינהו הפסיק את הנשיקה.
״גנחת?״ מינהו שאל וג׳יסונג נהפך לאדום.
״סליחה..״ ג׳יסונג לחש במבוכה.
״לא, זה בסדר, זה דווקא מחרמן.״ מינהו חייך חיוך ערמומי, וכבר לא היה כל כך רך כמו ממקודם.
״היי וואו תעצור כאן.״ ג׳יסונג אמר ולקח צעד אחורה.
״אמרתי משהו לא בסדר?״ מינהו שאל וג׳יסונג הנהן במהירות.
״טוב... אז אני מניח שתצטרך להתמודד בייבי בוי.״ מינהו טרף את שפתיו של ג׳יסונג, וג׳יסונג נאלץ לזרום.
אחרי כמה רגעים מינהו ירד לצאוורו של ג׳יסונג, ונישק אותו באגרסיביות.
ג׳יסונג גנח קצת, וזה הביך אותו מאוד.
ג׳יסונג הרגיש את האיבר שלו מתקשה לאט לאט, הוא פחד שהרגע הזה יגיע. הוא פחד מזה כל החיים. הוא תמיד פחד להרגיש משהו כלפיי מישהו. ועכשיו הוא מרגיש, פיזית.
״ג׳יסונג, תרגע.״ מינהו גיחך והסתכל למטה על האיבר של ג׳יסונג. ג׳יסונג עכשיו באמת נראה כמו עגבניה.
״אני ארגיע אותך.״ מינהו קבע, והוביל את ג׳יסונג לשבת על הכיסא שליד השולחן עבודה.
ג׳יסונג רעד מעט, הוא לא ידע מה מינהו יעשה.
״תרגע בייבי בוי, ותן לי לעשות את העבודה שלי.״ מינהו אמר בקול רך והוריד לאט לאט את המכנסיים של ג׳יסונג, ואז את הבוקסר.
ג׳יסונג שם את ידיו על פניו.
הוא נלחץ מהעובדה שמינהו רואה אותו. את כולו.
אבל הוא לא רצה להתנגד.
״מינהו... ת-תפסיק...״ ג׳יסונג אמר לבסוף.
״הו, אתה רוצה שאפסיק?״ מינהו שאל בערמומיות.
״לא.. תמשיך.״ המילים יצאו מפיו של ג׳יסונג ללא השגחתו.
״אוקיי...״ מינהו לחש, וירד על ברכיו.
הוא התחיל לשפשף את איברו של ג׳יסונג.
הוא העביר את ידו למעלה ולמטה על האיבר, בזמן שג׳יסונג גונח בשקט, כי עדיין הביך אותו באמת לגנוח.
״אל תפחד לגנוח, אני לא אצחק עליך.״ מינהו אמר וג׳יסונג עצם את עיניו וזרק את ראשו אחורה בעונג.
״מינ..מינהו..-״ ג׳יסונג גנח בקול קצת יותר חזק, אבל לא הצליח לסיים אל המשפט.
״מה בייבי בוי? תדבר?״ מינהו לחש והתחיל להעביר את ידו על האיבר של ג׳יסונג, מהר יותר.
״זה... טוב... ת-תמשיך...״ ג׳יסונג גנח בין מילה למילה ,
ומינהו הסמיק.
״אתה מסכים לי למצוץ לך?״ מינהו שאל, וג׳יסונג הנהן.
״אתה כזה ילד טוב..״ מינהו לחש ונישק את שפתיו של ג׳יסונג ברכות.
הוא דחף את איברו של ג׳יסונג לפיו וג׳יסונג צווח. גורם למינהו סוף סוף לשמוע את מה שרצה לשמוע.
מינהו מצץ כל חלק באיבר של ג׳יסונג, ולא שיחרר לרגע.
ג׳יסונג דחף את ידיו לשיערו של מינהו כדי לעצור את עצמו מלהתפתל על הכיסא. והוא לא הצליח בקושי לנשום.
זו הייתה הרגשה כל כך טובה.
אף גבר לא ירד לו. זה הרגיש מיוחד, שונה, ובעיקר טוב.
״מינהו-אני קרוב..״ ג׳יסונג לחש ומינהו המשיך בעבודתו.
״תגמור בייבי בוי, תגמור בשבילי.״ ג׳יסונג לא הצליח להתרגל לכינוי החדש בו מינהו קורא לו, אבל הוא בהחלט אהב את הכינוי הזה. וזה חירמן אותו מאוד.
הוא לא יודע מה עובר עליו, אבל הוא הרגע גמר בתוך הפה של הבוס שלו, אז הוא הניח שפשוט יצטרך להתמודד עם ההשלכות.
מינהו בלע את כל הנוזל שיצא מג׳יסונג, וליקק את האיבר שלו פעמים נוספות) גורם לג׳יסונג לגנוח שוב ושוב.
עד שמינהו סיים לגמרי.
ג׳יסונג מיד התלבש, והתכוון לצאת מהחדר.
״א.. ביי?״ ג׳יסונג שאל כשהתכוון לצאת מהחדר ומינהו הניד בראשו.
״אני רוצה שתקרא לי אדוני.״
״א-כן.. ביי אדוני.״ ג׳יסונג אמר ויצא מהחדר.
מינהו השפיע עליו מאוד.
הוא לא יודע איך זה קרה.
הוא התנגד למינהו ליום וחצי בערך, ועכשיו הוא כמו זונה שלו.
אבל הוא אהב את ההרגשה הזאת, מאוד.
YOU ARE READING
Yes, sir
Fanfiction״של מי אתה האן ג׳יסונג?״ ״אני שלך.״ ״לא נראה לי ששמעתי נכון... של מי אתה?״ ״שלך, אדוני.״
