New home (boyxboy)

פרק 38

האמת היא..
___________

"חתיכת בן זונה." כריסטיאן אמר בעצבים. ראיתי בעיניו כמה הוא היה עצבני, אך לא הבנתי בדיוק ממה. פחדתי לשאול.

"מי הוא חושב שהוא, האפס הזה? איך הוא מעז לאיים עליי? חתיכת בן זונה, אני נשבע שאני.."

עמדתי בצד, לא זז או מדבר, העדפתי שיוציא את העצבים שלו אל האוויר, העצבים שמופנים כלפי טוד בלבד. אבל אז הוא הסתכל עליי.

"מקס." הוא אמר, מתקרב אליי. נשכתי את שפתיי כשהבטתי מעלה אליו. "למה עשית את זה? למה סיפרת לו עלינו כשאמרתי לך לא לספר לאף אחד?"

לא ידעתי מה לענות. לא התכוונתי לספר אבל זה נפלט וטוד הבין לבד מהר מאוד. "מילא לסקוט, הוא חבר שלי. אבל לטוד? מה חשבת לעצמך?"

"סליחה.. לא התכוונתי." השפלתי את מבטי.

"לא התכוונת? אתה יודע שאם המשפחה שלי תגלה על זה, הם יחרימו אותי?"

יחרימו?

הבטתי בו בהלם. "אל תסתכל עליי ככה, ההורים שלי אוהבים אותי, זה לא הם. זה שאר המשפחה שנגד זה. אבל זה יכול להרוס להורים שלי את החיים, את המוניטין. לכל המשפחה שלנו. זה מה שסבא שלי אמר, על אנשים שהם.. כאלה. אני לא כזה, זאת אומרת, לא רציתי להיות כזה.. לעזאזל." הוא נאנח בזעף. "דוד שלי הוא כזה ו.. סבא שלי החרים אותו מהמשפחה, לאף אחד אסור לדבר איתו. הוא אומר שזה הורס למשפחה שלנו את המוניטין ושבחיים לא נצליח בחיים אם ידבק למשפחה שלנו כתם שחור כמו.. שון. ככה קוראים לדוד שלי. אתה מבין, מקס? אני לא יכול לעשות את זה להורים שלי. הם עשו בשבילי הכל. אני לא יכול להרוס להם את החיים."

"..סליחה." מלמלתי בשקט. כריסטיאן נפתח בפניי בפעם הראשונה, וכל מה שאני מרגיש עכשיו זה.. אשם. זה קצת מעליב שהוא מרגיש ככה, זה בגללי. אבל אני מבין אותו.. עכשיו אולי קצת יותר.. אבל זה אומר.. שהוא לא באמת יהיה איתי? הוא לא ירצה שידעו עלינו, לעולם? בחיים לא נהיה זוג?.

"מקס, אני רוצה להיות איתך. אבל אני מפחד."

כריסטיאן, מפחד? כריסטיאן הגדול והחזק? שתמיד שומר עליי ומגן עליי מכולם?
הוא מפחד?

"אתה יודע איך הרגשתי כשטוד סיפר את השקר המזדיין ההוא? שבגדת בי איתו, פאק. למה הוא חשב שאאמין לזה? בן זונה."

הבטתי בו עם עיניים ופה פעורים. הוא בכלל לא כעס על זה.. כי הוא לא האמין לזה. אבל חצי מזה זו האמת.. מה אני אעשה?

"בבקשה ממך, מקס. אל תסתכל עליי ככה, זה גורם לי לחשוב שהוא לא שיקר."

בלעתי את רוקי ורעדתי, "לא היינו ביחד.." מלמלתי עם דמעות בעיניי.

"מה?"

התחלתי לבכות בלי שליטה, לא רציתי שזה יקרה ובכלל לא התכוונתי.