אהבה מקוללת

0.4

שקד מואיל

עמדתי מחוץ לדלת של ההורים שלי והחזקתי בידי בקבוק יין שהבאתי להם לקידוש. לא ראיתי אותם כבר שבוע חוץ מכמה שיחות וידאו, התגעגעתי אליהם בטירוף. דפקתי בדלת ושראיתי שאין מענה צלצלתי בפעמון, אחרי דקה שמעתי צעדים מתקרבים לכיוון הדלת. היא נפתחה בעדינות ואמא שלי עמדה שם עם חיוך גדול על הפנים. ״ילדה יפה שלי, בואי הנה!״ אני מחייכת ונכנסת לתוך חיבוקה החם, היא מחבקת אותי חזק ומלטפת את גבי בסיבובים. ריחה המוכר מחלחל לתוך אפי ואני מחבקת אותה חזק בחזרה. אנחנו מתנתקות מהחיבוק והיא מחזיקה את פניי בין ידיה ומלטפת את שיערי. ״התגעגעתי אלייך יפיופה.״ היא מחבקת אותי מהצד ואנחנו נכנסות לתוך הבית והיא סוגרת את הדלת אחריה. ״גם אני אמא, איך את? איפה אבא?״ אני שואלת אותה בחיבה והיא נועצת בי את עיניה הכחולות שדמו לשלי. ״הוא מתקלח, תכף הוא ירד. יובל בחדר הישן שלו אני אקרא לו.״ אני מהנהנת ולפני שהיא עולה במדרגות למעלה היא לוקחת ממני את היין ושמה אותו במטבח. ״תודה על היין לא היית צריכה.״ היא מחייכת חיוך צדדי ואני מנידה בראשי. ״זה המעט שיכולתי לעשות.״ היא מבטלת אותי בהינף יד ומושכת בכתפיה. ״העיקר שאת פה, השאר זה לא חשוב.״ היא עולה למעלה לכיוון החדר של יובל ואני שומעת את קולה הנעים שצרב באוזני. ״יובל בוא תרד, אחותך פה.״ לאחר מכך אני שומעת צעדים במדרגות ואני מרימה את ראשי אל עבר אחי האהוב. שהוא מסיים לרדת את המדרגות אני רצה אליו וקופצת עליו בצרחות. ״אמאל'ה התגעגעתי אליך.״ הוא מחזיק אותי כמו ילדה קטנה ומסתובב במקום כמו שהיה עושה לי שהיינו ילדים. ״נשארת קופה... וקלה.״ הוא מצחקק מעל ראשי ואני חובטת בזרועו שאני מרחיקה קצת את ראשי ממנו וצובטת את לחייו. ״ואתה נשארת תינוק.״ אני מצמידה את אפי לאפו ואז הוא מוריד אותי לרצפה. ״היי, תזכרי שאני עדיין אחיך הבכור אז תתנהגי בהתאם.״ הוא קורץ לי ואני מגלגלת את עיניי. ״זה עדיין לא משנה את העובדה שאני יותר בוגרת ממך, ואם מציינים עובדות אז גם יותר חכמה.״ אני עוקצת אותו והוא מושך בשיערי משיכה קלה. ״למה להתנהג ככה? אני עדיין אחותך הקטנה.״ אני נועצת את אצבעי בחזו הקשיח והוא מוריד את אצבעי במהירות. ״מי שמושך למישהי בשיער אומר שהוא מאוהב.״ הוא שולח לי חיוך תחמני ואני מגלגלת את עיניי בפעם השנייה להיום. ״בסוף יתקעו לך העיניים.״ הוא לוחש לי באוזן בזמן שאנחנו מתיישבים בספה. ״מה אתה אומר אח גדול.״ אני משעינה את ראשי על כתפו והוא מושך אותי אליו מהמותן. ״אני לא אומר, אני יודע.״ אני מלטפת את בטנו ומרגישה עוד יותר את הגעגועים שלי אליו. לפעמים מדכא שדרכינו התפצלו וכל אחד גר לבד במקום אחר וחוץ מימי שישי וחגים אנחנו לא נפגשים הרבה.

״שבוע הבא בואי אליי לסופ״ש.״ יובל מציע ואני מרימה את ראשי לעברו. אני חושבת כמה רגעים על ההצעה ושאולי זה דרך מספיק טובה להשלים איתו קצת פערים, ומצד שני הוא מתגורר עם בת הזוג שלו ולא באמת יהיה לי הזדמנות להיות איתו לבד ואם להיות כנים אני לא מחבבת את חברה שלו למרות שאף פעם לא אגיד את זה ליובל כי אחרי הכל הוא אחי והוא אוהב אותה ואני הכי מפרגנת לו בעולם. ״אני לא כל- כך רוצה להידחף בינך לבין חברה שלך, בכל זאת זה לא נעים.״ אני מתרצת לו בשביל לצאת מהמבוכה והוא רק מהנהן. ״הכל טוב, אני מבין. אל תרגישי לא נעים בגלל זה.״ אני מודה לו על ההבנה וחוזרת להשעין את ראשי על כתפו. ״חמודים, תנו קצת מקום לאמא שלכם.״ אמי נכנסת לסלון ואני מתרוממת מכתפו של יובל, הוא זז קצת הצידה בשביל לתת לאמא שלנו לשבת בנינו. היא מחבקת את שנינו אליה ואני מרגישה כמו פעם שהיינו ביחד, היא תמכה בנו כל הזמן ואהבה אותנו באותה מידה. לא היה חסר לנו כלום בתור ילדים וגם כבר אחרי שהתבגרנו. ״הו הנה, כל המשפחה ביחד.״ אבא שלי מגיח לסלון והוא בא מאחוריי ומחבק אותי. אני מתרוממת לעברו ונותנת לו חיבוק כמו שצריך. הוא נושק ללחיי וטופח בגבי. ״שקדי, איך בעבודה?״ הוא שואל אותי מהתעניינות. ״רגיל כזה אתה יודע, מעייף.״ עניתי תוך כדי חיוך. אני עובדת בתור מלצרית כמה פעמים בשבוע, השבוע יצא לי לעבוד רק פעמיים כי לא היה צורך בעוד עובדות. ״העיקר שהכל טוב איתך.״ הוא מדקלם את מה שגם אמא שלי אמרה והוא מתקרב אליה ונושק לשפתיה. אני מסתכלת על ההורים שלי מהצד ומאושרת שגם אחרי כל השנים האלה הם נשארים עדיין אוהבים ותומכים. הלוואי עליי זוגיות כמו שלהם. ״די, אתם גורמים לי לקנא.״ אמרתי בציניות ושלחתי להם חיוך רחב. ״בואי אני אתן לך גם נשיקה.״ אמי מתקרבת אליי שהיא מושכת אותי אליה והיא מפציצה את לחיי בנשיקות אוהבות. אני מצחקקת והיא מחבקת אותי בסוף ואם לא יובל שממהר להצטרף לתוך החיבוק ואני מרגישה כמו ילדה קטנה שוב. שהרגשתי שייכת וחלק ממשהו, שיש אנשים שאוהבים אותי בלי תנאים ושהם תמיד יהיו שם בשבילי, לא משנה מה ולא משנה מתי. וזה הרגעי אושר הקטנים האלה שאני מרגישה שאני לא צריכה לבקש יותר. אני לא רואה את עצמי בלעדיהם.