והנה מתחיל עוד יום בתיכון.. את האמת? שכבר נמאס לי, אני לבד אני מפחדת לאבד את עצמי. למזלי, יש לי את יואב, החבר הכי טוב שלי מגיל ארבע. אנחנו תמיד ביחד וכולם חושבים שאנחנו זוג, משוגע קצת לא?
״הייי, מה שלום הילדה הכי יפה בעולם?״ ניחשתם נכון, זה יואב.
״מה שלום הילד הכי חתיך שיש?״
כן, ככה מתחיל כל בוקר אצלנו, שלא תבינו לא נכון, אני מתה על זה, אבל הוא לא יודע שזה גורם לי לפתח ציפיות. כי ברגע שהכרתי אותו, אפילו אם זה היה בגיל ארבע, הייתי מאוהבת בו, מאז ומתמיד.
״תגידי.. למה כולם מסתכלים עלינו ככה? מה קורה?״
על מה הוא מדבר לעזאזל?
״אין לי מושג, לא שמתי לב אפילו.״
אה, על זה הוא מדבר, בכלל לא שמתי לב. הייתי שקועה מדי ביד של יואב שמונחת לי על המותן, נפלתי חזק.
״היי אתה! תגיד, למה כולם מסתכלים עלינו ככה?״
זה יואב שאל, אני עדיין שקועה מדי ביד שעל מותני.
״לא שמעתם? הפיצו שאתם ביחד.״
אוקיי, זו חתיכת פצצה. עד כמה שהייתי רוצה שזה יהיה אמיתי לא הייתי מתארת שיפיצו משהו כזה, למרות שידעתי שזה יקרה מתישהו.
פתאום יואב מתקרב ללחוש לי משהו באוזן.
״אני תמיד רציתי שתהיי חברה שלי את יודעת? עכשיו אני רק צריך את הרשות, אני ממש רוצה לנשק אותך מול כל הבית ספר. שידעו שאת רק שלי.״
נסכם את זה ככה, שהייתי בשוק ממה שהוא אמר.
״ואם אני אסכים, מה תעשה?״
ניסיתי להתחכם, לא כל כך עבד לי.
״אני אנשק אותך מול כולם. שידעו שאת רק שלי, אהבתי אותך מאז ומתמיד. תמיד היית ארי שלי, אני תמיד הייתי יואבי שלך, ורק שלך. תמיד היית האהבה הראשונה והאחרונה שלי. אני אוהב אותך ילדה, יותר מדי שאני כבר לא יכול להסתיר.״
במקום לחכות שהוא ינשק אותי, התרוממתי על קצות אצבעותיי, ונישקתי אותו, מול כולם, לא היה לי אכפת, אני צריכה שהם ידעו שהוא רק שלי, ואני רק שלו. לנצח.
__________________
טובבבב אז זה היה הפרק הראשון!! מקווה שתאהבו, בעיקרון זה הולך להיות כל פרק סיפור קצר אחר, אוהבת מלא😍
