פעם חברה שלי המליצה לי על "דייט מהיר".
האירוע הזה התקיים בבית קפה, במרכז העיר.
אני התלבשתי יפה, התאפרתי ויצאתי.
כשנכנסתי לתוך בית קפה אני הופתעתי כשראיתי כמה אנשים נאספו. ביחד איתי ספרתי 21 נשים ו-21 גברים.
מוביל הערב הסביר מה צריך לעשות.
הבנות התיישבו בשולחנות, והגברים היו צריכים לעבור משולחן לשולחן ולדבר עם כל בת 3 דקות. כשהפעמון צלצל זה אמר ש-3 דקות עברו והגיע הזמן לעבור לשולחן אחר. וככה כולם התכוננו. הפעמון צלצל והדייט המהיר התחיל. הגבר הראשון שישב לידי היה יותר מדי נמוך.
השני היה בן 40 בערך, יותר מדי זקן בשבילי.
השלישי היה נראה לי מאוד מחריד.
מהרביעי היה ריח רע מאוד.
החמישי נראלי חמוד עד שהוא אמר שהוא התגרש כבר פעמיים ויש לו 5 ילדים.
השישי אמר לי שיש לו בעיות עם אלכוהול.
לשביעי הייתה תסרוקת מזעזעת.
אני כבר התחלתי לאבד תקווה שלא יצא לי מישהו מושלם.
השמיני היה מאוד שמן והיה כולו זיעה.
לתשיעי היו שיניים מושתלות שנפלו בזמן שהוא דיבר.
העשירי היה יותר מדי רזה.
האחד עשרי דיבר לא ברור לגמגם.
לשתים עשרי היה אף שתוח ומזה הוא היה נראה כמו חזיר.
השלוש עשרי כמה פעמים גיהק בזמן שדיברנו.
וארבע עשרי פשוט הסתכל עליי ושתק, כשהוא קם ראיתי שיש לו רגל אחת.
לחמש עשרי הייתה פריחה בכל הגוף.
ואת הגבר השישי עשר כל כך הצחקתי שבזמן הצחוק יצא לו רוק מהפה דרך כל השולחן.
לשבע עשרי יצאה נזלת והוא כל הזמן השתאל.
השמונה עשרי היה חתיך, אבל הייתה לו יד שבורה.
התשע עשרי היה בכיסא גלגלים.
הגבר העשרים שתה כל כך הרבה אלכוהול שפשוט נרדם.
אני כבר חשבתי ללכת הביתה אבל מולי התיישב הגבר האחרון. זה היה הגבר הבין היפים בעולם שראיתי. הוא מיד הצליח להצחיק אותי ולעניין אותי. קראו לו ניק. הוא אמר שהוא רופא, אבל עכשיו לא עובד. הוא היה נשוי והיה לו ילד. אבל אחרי שהילד שלו מת מסרטן, הם התגרשו.
אני השתתפתי בצערו ושבחטי אותו על זה שהוא נשאר אופטימי למרות הכל.
אנחנו דיברנו כל הערב ולא יכולנו לעצור.
כשהגיע לי הזמן ללכת, הוא ביקש ממני מספר טלפון, וקבענו להפגש בערב הבא.
הכל היה מצוין, ואנחנו התחלנו להפגש כל יום.
הייתה הרגשה שאנחנו נוצרנו להיות ביחד.
בערך אחרי 7 חודשים הוא הציע לי נישואין ואמרתי כן. אחרי חתונה אני עברתי מהדירה הקטנה שלי לבית שלו. היו לי מלא ארגזים עם ספרים וכל מני דברים אחרים ושאלתי אותו אם אני יכולה לשים אותם במרתף. הוא אמר לי: "תשתחררי!" הוא אמר עם צחוק. "אני בעצמי אוריד אותם לשם מחר כשתהיי בעבודה. "
עוד כמה חודשים עברו פשוט מעולה. אנחנו אף פעם לא התעייפנו להיות ביחד. והרגשתי שאני מצאתי את אהבת חיי. למרבה הצער אחרי זה קרה מקרה שהרס את הכל, ושינה את כל החיים שלי.
פעם אחת ביום ראשון, ישבתי מול הטלוויזיה. ניק אמר לי שילך לסופר. כשהוא כבר כמעט יצא מבית, אני נזכרתי ואמרתי שאני צריכה להוציא ספר אחד מהמרתף. "אממ, שם הדלת נעולה... "
הוא אמר. "תחכי עד שאני אחזור. אני ארד ואביא אותו לבד. " כשהוא הלך נהיה לי מעניין. כל הזמן הזה שגרתי אצלו, הוא אף פעם לא הרשה לי לרדת למרתף. הוא תמיד המציא תירוץ. ואני החלטתי לברר הכל בעצמי בזמן שהוא הלך. הדלת למרתף הייתה נעולה. אבל אחרי כמה זמן מצאתי מפתח. מיד כשפתחתי את הדלת למרתף, הרגשתי ריח נוראי. כל המרתף היה כאילו לא ניקו אותו שנים. הכל היה מכוסה באבק.
הקירות היו שבורות והמדרגות היו חצי שבורות ורקובות. כשירדתי למטה, הריח נהיה יותר נוראי.
ב פינה ראיתי קופסה עם רשם וידאו ישן וארמה של רשמי וידאו. הייתי כולי בסקרנות. לקחתי את הקופסה ועליתי למלעלה. אני הדלקתי את הוידיאו הראשון והתחלתי לראות. אני לא הייתי צריכה לעשות את זה...
בוידיאו היה חשוך ואני בקושי זיהיתי שם דמות של בן אדם שקשור לכיסא. הדמות השנייה עמדה מעליה, לבשה מסכה שחורה ובגדים שחורים שסגרו עת הגוף מהראש עד הרגליים.
נהיו של צמרמורות בגב כשהבנתי שהדמות מחזיקה ביד פטיש גדול. פתאום המישהו הזה הרים את הפטיש ומכל הכוח שחרר אותו. הוא חתך לאישה שהייתה קשורה לכיסא את היד שלה. היא צרחה מכאב, והדמות שעמדה המשיכה לעשות מכה אחת אחרי שנייה. אני הסתכלתי על זה עם פחד אבל לא יכולתי להפסיק לראות. כל מכה עם הפטיש חתכה לאישה חלק חדש של הגוף עד שלא נשאר ממנה רק ערימה מדממת, ועל הרצפה היו ידיים והרגליים שלה. בזמן כל זה הדמות שעמדה ציחקקה כמו תינוק.
עם ידיים רועדות עצרתי את הוידיאו. בדיוק אז אני שמעתי מאחוריי קול: "אז את כבר גילית את הסוד הקטן שלי? " אני הסתובבתי לאט. הבעל שלי, ניק, עמד בדלת ולבש בגדים שחורים ארוכים. ביד הוא החזיק פטיש גדול. הוא התחיל לצחקק. אני לא זוכרת מה קרה אחרי זה. בטח השכנים שמעו את הצרחות שלי והזמינו משטרה.
ארבעה שוטרים פרצו לתוך הבית. הם הצליחו לופוס את בעלי לפני שהוא הספיק להרוג אותי.
אחרי זה הסיעו אותי לבית חולים. בהחלט אחרי המקרה הזה היה משפט. את בעלי הושיבו לכלא לכל החיים. עברו שנים, אבל אני עדיין חולמת עליו בלילה. הרופאים אמרו לי שאחרי זמן אני אצליח לשכוח את מה שקרה. בזמן שהייתי בבית חולים, פגשתי גבר מהמם. הוא היה הרופא שלי, ובזמן שעברנו כמה ימים ביחד, התאהבנו אחד בשני. הוא לא היה הבן אדם הכי יפה שיכולתי לפגוש, אבל הוא הבן אדם הכי מבין ודואג בעולם. הכי חשוב שיש לו לב זהב. בקיץ שעבר התחתנו והתחלנו לחיות ביחד. כל פעם שאני קוראת ספר, הוא מעביר בשבילי עמודים. כל פעם כשמגרד לי משהו, הוא יגרד לי. הוא הצליח להחזיר את האמונה שלי בגברים, אבל לפעמים, בלילה, כשאני שוכבת על המיטה, אני עדיין מתגעגעת לידיים והרגליים שלי...
- הסוף -
