הגעתי אל ביתו של פיטר.
בגדיי מרושלים ושערי מבולגן, אבל זה לא הזיז לי.
כל מה שרציתי זה רק להשתכר ולשכוח את הלילה הזה.
נערים שיכורים היו בכל מקום.
בחצר, בבריכה, עושים מנגל, בתוך הבית. כל מקום.
נכנסתי לבית הגדול.
וואו... פיטר בטח עשיר! לפי מה שאני זוכרת הוא לא גר עם ההורים שלו, אלא עם דודיו. מיי ובן.
ניגשתי לשולחן עם המשקאות.
מזגתי לעצמי בכוס קצת מכל דבר. לא ידעתי מה אני מוזגת ולא עיניין אותי כל כך.
שתיתי, ושתיתי, ושתיתי.
יכולתי להבחין בילדים שמסתכלים עליי מוזר.
הרוב היו מבטים מבולבלים ומרחמים.
לא היה אכפת לי.
זאת כבר הייתה הכוס השמינית שלי שמלאה במלא אלכוהול מכל מיני סוגים.
"היי, אולי כדי שתרגיעי קצת." נערה ניגשה אליי והניחה את ידה בעדינות על עורי.
מגע ידה על עורי הכואב גרמה לי לבהלה.
בהיגיון ותקפתי את הילדה. הפלתי אותה לרצפה בעזרת אגרוף ללסת.
התיישבתי מעליה, שיכורה ופגועה, והתחלתי להכות אותה.
לא לאחר הרבה זמן היא התחילה להחזיר והעיפה אותי מעליה.
הוטחתי ברצפה והיא התיישבה מעליי.
הפה והאף שלה דיממו מהמכות.
שערה החום הארוך התבלגן ובגדיה התקמטו.
עיניה החומות נעצו בי מבט זועם.
היא התנשמה בחוזקה ואז הניפה את אגרופה.
אבל לפני שהיא הספיקה להכות אותי מישהו דחף אותה ממני.
התיישבתי וראיתי את נטשה רומנוף.
"תתרחקי ממנה." היא אמרה לילדה בטון מאיים.
הנערה קמה והלכה בעצבים.
אני הייתי שיכורה מידי כדי לקחת את זה ברצינות. התחלתי לצחוק.
נטשה נעמדה מעליי ואני פשוט ישבתי על הרצפה וצחקתי לעצמי.
היא העיפה מבט בכל הילדים שהתאספו סביבי בגלל המכות.
"ההצגה נגמרה." היא אמרה.
הנערה התחילו להתפזר וכל אחד חזר לעיסוקו.
היא רכנה לעברי.
היא בחנה את פרצופי. היה לה מבט מודאג.
היא הושיטה את ידה והניחה אותה על אחת מלחיי.
"היי..." היא אמרה מודאגת. "את בסדר?"
לא עניתי. חיוך מטופש היה מרוח לי על כל הפרצוף.
היא נאנחה.
YOU ARE READING
Daydreams - (Wandanat)
أدب المراهقينוונדה מקסימוף היא נערה בכיתה י' שגרה עם אחיה התאום בבית אומנה מאז שהוריה נפטרו. היא נערה חכמה שמתכננת לעצמה חיים מושלמים ורחוקים מבית האומנה שבה היא מתגוררת כשתסיים את לימודיה. הכל הלך טוב, עד שפגשה אותה... מומלץ מ13+ הסיפור מכיל בתוכו: • ציטוטים מס...
