עולם מכושף

הריב

המזכירה קראה ברמקול:"התאומים בראונד למשרד המנהל". "אוי מה כבר עשינו?" אומרת מילי. "בואי נחשוב" ענה דריק. -בחדר המנהל-
"אתם בטח יודעים למה אתם כאן." מילי עונה: "לא כל כך". המנהל מביט מבט מאוכזב לכיוון התאומים. דריק נשבר ואומר: "אנחנו כל כך מצטערים, אדוני מנהל." המנהל התרשם מהאופן שבו בלבלו את השומרים כדי שיוכלו להרחיק את הנחשים ששחררו מפינת החי אבל קצת כעס וביקש לא לעשות זאת שוב. התאומים יצאו מחדר המנהל במבט זועף, הם תסכלו אחד את השני והתחילו לריב. דריק אומר: "אמרתי לך שלא היינו צריכים לעשות את זה, יש לנו מזל שהוא לא כעס עלינו". מילי ענתה לו: "היית חייב להגיד לו? למה אתה כזה פחדן? עכשיו אבא יכעס"! הם המשיכו להילחם עד שאביהם בא לאסוף אותם מבית הספר שלהם. הם נכנסו לרכב ואבא שלהם שאל: "איך היה בבית הספר היום?" שניהם ענו בצעקה: "כיף". הם מגיעים לביתם, כול אחד הולך לחדרו וטורק את הדלת אחריו. "דריק מרגיש רע וחושב לעצמו: למה אני מרגיש ככה? אחרי הכל, מילי עשתה את זה,". וחושב שהוא קצת מגזים ואז אומר: "אני אתנצל". בינתיים בחדר של מילי: "למה אני מרגיש ככה? זו אשמתו! הוא הכניס את הנחשים לקופסאות והבריח אותם. טוב, בסדר, אולי זאת גם קצת אשמתי,אני שכנעתי אותו לעשות את זה, אני אבקש סליחה". התאומים יוצאים כל אחד מחדרו והולכים לבקש סליחה. הם נפגשים במסדרון ואומרים ביחד: "סליחה" דריק אומר: "אל תתנצלי, זו הייתה אשמתי."מילי עונה: "זו לא אשמתך,אני הכרחתי אותך לעשות את זה". "בוא נסכים ששנינו אשמים?" שואל דריק. "כן", עונה מילי. הם יוצאים מהבית והולכים לכמה חנויות כדיי לעשות צחוקים. הם מגיעים לחנות תכשיטים שם הם מוצאים טיליונים זהים ומחליטים לקנות אותם. הם שילמו עבור הטיליונים ומילי מציעה לחבר אותם דריק מהנהן בראשו.הם מחברים את התליונים ונוצרים ברקים, שער גדול נפתח. הם לא מבינים מה קורה והשער שואב אותם פנימה הם מנסים לברוח אבל לא מצליחים ונעלמים... מעניין אתכם חלק ב'???