עולם מכושף

עולם מוזר

התאומים נעלמו ומישהי רואה אותם נעלמים מול עיניה ונדהמת.
היא התחילה לגמגם ואמרה:"סוף סוף מצאתי את תגלית חיי".
אך חשבה לעצמה כיצד היא תפתור את התעלומה הזאת.
-בנתיים אצל התאומים-
מילי אומרת:"אתה רואה מה שאני רואה?"
דריק אומר:"תצבטי אותי".
הם מגיעים למקום מיוחד שנראה כמו חלום.
השמיים ירוקים והאדמה צהובה.
יש שם שדים,גמדים ועוד מלא יצורים מוזרים.
עוצר אותם מישהו שנראה כמו חצי בן אנוש וחצי
וחצי זאב.
דריק עושה פרצוף מפוחד ושואל:"מה קורה כאן?,אני חולם,איפה אני?".
האיש המוזר אומר:"ברוכים הבאים לדנו עמק קטן בתוך סטגוס העמק הזאת מכילה יצורים מכול מיני סוגים"
מילי אומרת:"טוב,קשה לעכל אבל תשכח מזה".
"אתה במקרה מכיר את החפץ הזה?" שואלת מילי.
האיש עונה:"לא".
דריק אומר:"יופי גם החצי בן אנוש  חצי זאב המוזר הזה לא עוזר לנו וגם אנחנו תקועים במקום הזה".
האיש שואל:"למי קראת מוזר?" במבט כועס.
דריק מתחיל לפחד. החיה קוראת בקול לכול העמק בצעקה:"בני אנוש! בני אנוש!".
מילי תופסת בידו של דריק ומתחילה לרוץ.
היא רואה מערה ואומרת:"דריק בוא למערה!".
התאומים נכנסו למערה.
הציידים מחפשים אותם אך לא מוצאים וחושבים שהאיש דימיין.
הם צועדים חזרה לעמק והאיש אומר:"לא אתם חייבים להאמין לי!"
האיש נעשה עצוב ודרכו על העמק.
פתאום משום מקום חבורת ציידי שדים וחיות מוזרות מגיעות בכרכרה. תופסות את האיש בחבל והמנהיג של החבורה אומר:"או או היא תיהיה שווה הרבה".
מילי שומעת את זה מהמד ואומרת לדריק:"שמעת את זה? הוא צריך את עזרתנו!"
דריק עונה:"את זוכרת מה הוא עשה? הוא ניסה לצוד אותנו".
"אז מה מישהו בסכנה והוא צריך אותנו בוא נעזור לו" אומרת מילי.
דריק אומר:"טוב בסדר".
מילי לוקחת ענף ודריק לקח אבנים קטנות.
הם יצאו מהמערה והתחילו לרוץ כול אחד לכיון אחר.
מילי הולכת לשחרר את האיש,בזמן שדריק מסיך את דעתם בכך שהוא זורק אבנים על הכרכרה שלהם. מילי אומרת לאיש:"אל תדאג אני אוציא אותך מכאן".
לדריק נגמרו האבנים והציידים הצליחו לתפוס אותו.
מילי רואה את זה ובעיניה זולגות דמעות. האיש רואה את זה וקורע את החבל.
האיש אומר למילי:"אל תידאגי אני אוציא אותו"
האיש הופך לזאב מלא ופורץ בריצה לכרכרה של הציידים.האיש נותן עם צד גופו מכה לכרכרה,ומצליח לשחרר את דריק.
הוא מתקדם אם דריק למילי. מילי מתחילה לחייך.דריק מתקדם למילי ואומר:"מה קורה מיל(שם חיבה)?"
דריק ומילי מודים לאיש על כך שהוא שחרר את דריק. האיש אומר:"דרך אגב קוראים לי סאם".
סאם צועד חזרה לעמק ואז עוצר,הוא שואל עם יש להם מקום לישון בו הלילה הם אומרים שלא אז הוא הציע שהם יבואו עליו הם מסכימים והוא אומר:"בואו אחרי אני אקח אתכם לבית שלי".
הם מגיעים לביתו,סאם נותן להם חדר קטן לישון בו.
סאם אומר:"סליחה עם זה קטן מדי או לא נוח פשוט זה המעט שאני יכול לתת".
מילי עונה:"לא לא זה בסדר הכול טוב".
מילי שואלת:"אתה גר פה לבד?"
סאם עונה:"הם נהרגו על ציידי שדים"
במבט עצוב.
מילי אומרת:"אוי סליחה"
היא מספרת שאמא שלהם נפטרה שהם היו  קטנים.
סאם עונה לה שהוא מצטער לשמוע ובא ללכת,
מילי עוצרת אותו ונותנת לו חיבוק. השניים נפרדים ומוסרים אחד לשני לילה טוב....