הכל שונה

חלק 4-

קמתי בבוקר בחדר שאני לא מכירה הוא היה יחסית נקי אבל גם קצת מבולגן כאב לי הראש ממש, לא הבנתי איפה אני ולמה אני לא בבית ספר?  שהסתכלתי על הדלת ראיתי את הילד שעזר לי בבית ספר עם עומר. רגע אני בחדר של ילד שאני לא מכירה ואם ישנתי פה? ישנתי במיטה של מישהו שאני לא מכירה!? ועוד אחרי מה שקרה עם עומר אני לא סומכת על אף אחד "קמת" הילד אמר לי "מה?" עניתי לו בבלבול "את מרגישה טוב?" שאל
אותי הילד "לא" עניתי מבולבלת "בואי יש ארוחת

בוקר" הוא אמר לי, ואז הבנתי שישנתי אצלו?! "רגע זה לא מוזר לך שיש אצלך בחורה שאתה לא מכיר" אמרתי לא  קצת עצבנית כי למה הוא לוקח אותי לבית שלו בלי רשותי אז מה עם הוא עזר לי "לא למה לך כן?" הוא ענה לי "כן?!" עניתי מייד וקצת בקול גבוה  זה קצת עצבן אותי שהוא הכניס אותי לבית שלו ככה,אבל הוא רק רצה לעזור "פשוט

בואי לאכול את יכולה ללכת אחר כך" הילד אמר "תקשיב אתה ממש נחמד אבל אני רוצה ללכת עכשיו, אני לא בוטחת באף אחד תודה שעזרת לי" אמרתי מתקדמת לדלת, "למה את כל כך ממהרת" הוא אמר וחסם את הדלת עם היד שלו. "תקשיב א..אני מפחדת בסדר תן לי בבקשה ללכת" עניתי לו "למה את מפחדת?" הוא שאל אותי כמו טיפש ועוד אחרי שראה אותי בלי חולצה וחזייה רגע פאק הוא ראה את החזה שלי פאק פאק פאק "אני לא סומכת על אף אחד אחרי מה שקרה עם עומר" עניתי לו

והוא נתן לי לעבור לקחתי את תיק הבית ספר שהיה שם ויצאתי, לפני שיצאתי מהבית שלו הוא שאל "לפני שאת הולכת אפשר את המספר שלך?" והסתכלתי עליו מוזר "לא סליחה" עניתי לו "בבקשה אני רק רוצה שאולי נשמור קצת על קשר הייתי שמח להכיר אותך יותר" הוא אמר לי "אתה יכול לראות אותי בכל יום בבית ספר אולי מחר אני יביא לך אבל עכשיו אני הולכת ותודה" אמרתי לו ויצאתי מהבית שלו. שיצאתי נזכרתי שאני לא

יודעת איפה אני, חזרתי לבית שלו ושאלתי "יש מצב לנסיעה קטנה רק עד לבית?" "בטח" הוא ענה מחייך כאילו הוא חיכה שאני אשל. יצאנו מהבית לאוטו התיישבתי בשורה האחרונה לא לידו פחדתי. "למה את מאחורה בואי תישבי לידי" הוא אמר "תקשיב אני לא סומכת על אף אחד בגלל מה שקרה לי עם עומר, אני פעם הייתי חברה הכי טובה שלו ועכשיו הוא הו..הוא א..נ.ס..אותי"אמרתי לו במילים האחרונות בבכי, "אני מתנצל עם את לא מרגישה

בנוח אני מבין אבל בבקשה אל תבכי אני פשוט לא טוב בלנחם אז אני לא רוצה שתרגישי לא בנוח" הוא אמר "תודה שאתה מבין" אמרתי אבל לא יכולתי לא לבכות אבל ניסיתי והגרון שלי היה חנוק כי לא הוצאתי את הבכי שהיה לי. אמרתי לו איפה אני גרה ונסענו

"תודה" אמרתי לו שהוריד אותי בבית "תמיד שתרצי ענה לי ונסע.

נקודת מבט דניאל
אני לא מבינה איפה היא היא לא עונה איזה זבל. היא יצאה מהשיעור ולא חזרה רגע אולי קרה לה משהו? שאלתי את עצמי בלחץ איך אני יכולה לכעוס עליה. אמרתי לעצמי בלחץ  אני יחפש אותה.
יצאתי מבית ספר אחרי שהיה לא קל לשקר למנהלת שאני לא מרגישה טוב ובדרך ערן מתקשר
"פאק זה הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו"

פלאשבק מלפני שבוע
"מה זורם לכם לעשות?" שאל נועם "חובה או חובה" אמר ערן "לי לא אכפת" אמרתי. עומר סובב את הבקבוק ויצא על ערן "חובה עליך ללכת עם דניאל לחדר לחצי שעה" עומר אמר לערן "זורם לך?" שאל אותי ערן "מה?" שאלתי "רוצה לעשות את החובה או שאת לא עושה חובות ואת עפה מהמשחק" אמר עומר "לא אני יעשה מה אני בגן," אמרתי "בוא" אמרתי לערן. נכנסנו לחדר והיה שקט מביך, ואז ערן שאל "את רוצה לעשות משהו או שרק להיות בשקט?" אמר ערן והבנתי את הרמז ושנינו התחלנו להתפשט, ואני מציינת שהיינו שיכורים. ואז נועם צעק "נגמר הזמן לצאת או שאנחנו נכנסים יש לכם שלושים שניות" והפסקנו והתלבשנו מהר "שכבתי עם ערן פאק" מלמלתי לעצמי "מה?" ערן שאל "כלום" עניתי לו ויצאנו לכולם

"איך היה" נועם שאל כמו מטומטם "שכבנו" ערן השיב לו וכל כך כעסתי באתי להגיד שרק דיברנו פאק ערן הוא בכלל לא מי שרציתי לאבד את הבתולים רציתי לשכב עם תומר מהבית ספר הוא הקראש שלי כבר שנתיים איך יכולתי "אתה דפוק" אמרתי לערן ולא נתתי לא להגיב והלכתי
סיום פלאשבק

אני לא עניתי לו אחרי זה אני ינסה להתרחק. התקדמתי לתחנת המשטרה וראיתי את עומר "היי דניאל חכי" הוא צעק לי,מה הוא עושה פה? שאלתי את עצמי "מה את עושה פה?" שאל אותי "אני מחפשת את אדל אני לא מוצאת אותה מאז שהיא הלכה לשירותים היום" עניתי לו " היא אצלי אמרנו למנהלת שיש לנו דברים חשובים לעשות והיא נתנה לנו ללכת היא עכשיו בבית שלה אין לך מה לדאוג" הוא אמר "יופי טוב אז אני יחזור תודה שאמרת לי" אמרתי לו והלכתי

נקודת מבט אדל
חזרתי לבית וראיתי א..את את עו..מר גמגמתי לעצמי "שלום אדל" הוא אמר בכעס  והתקרב